אמש התקבל ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ע"י נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, בכבוד בחום ובאהבה, בהערכה ובהערצה רבה, כך נראה ממשל ידידותי במדינות ידידותיות שבראשן עומד נשיא סימפתי ואמפתי לצרכיה המרבים והמגוונים של מדינת ישראל ואזרחיה ולמציאות המורכבת בסביבה הגיאו-פוליטית בו היא נמצאת. למרות שהנשיא לא הסתיר את דרישותיו ושאיפותיו מישראל, הוא עשה זאת ממקום של כבוד והבנה.
וזה בעצם בעיקר מה שהיה חסר עד כה לישראל בבית הלבן – במיוחד בשמונה שנות השלטון האחרונות, של הנשיא לשעבר ברק חוסיין אובמה, שהתנהל בהיפוך של 180 מעלות מההתנהלות אמש של הנשיא החדש, החל מדילוג על ישראל בביקור במזרח התיכון, חיזוק הגורמים האסלמיסטיים באזור, לחץ בלתי מידתי על ישראל להקפאת בנייה, גיבוש הסכם גרוע עם אירן ויצירת דיסאינפורמציה בנושא. הכפשת הממשלה בישראל, פרסום תמונות שימת הרגליים על השולחן בעת שיחה עם ראש הממשלה ועוד ועוד.
התנהלות זו הסתיימה בחודש האחרון, נמחקה כלא הייתה, כשאמש היו רגעי השיא של מחיקה זו. גם בפן האישי, שש טראמפ להחמיא במוצהר לנתניהו על יכולותיו וכשרונו ואף להודות לרעייתו על יחסיהם. כל אלו ועוד באו לידי ביטוי באופן הגלוי והנחרץ ביותר אמש.
עוד באתר:
ניתן לומר כי ממשלת ישראל ומדינת ישראל לא חלמו לבקש יותר מזה. אז נכון טראמפ אולי לא התחייב לדד-ליין להעברת השגרירות (אבל זה בהחלט עומד הפעם על הפרק וברצינות) טראמפ כן דורש מישראל אי-אלו פשרות במסגרת שישראל תאלץ לעשות בהסכם שלום, אך הוא דורש זאת מאידך במקביל גם מהפלסטינים, הוא כן מבין שגם מצרים ירדן (טורקיה וסוריה) נושאות באחריות לגורל מרבית מהאוכלוסיות הללו, ושהן במקור אחראיות לזכויות האזרחיות שלהן.
טראמפ, בניגוד לממשל העוין שכיהן קודם לכן, לא מטיל את האחריות למציאות על ישראל, ולכן יש פוטנציאל גבוה, שדווקא טראמפ, הוא זה שאכן יצליח להביא או לקרב את השלום בין ישראל לפלסטינים ואולי אף להסדר כולל של שלום אזורי.
