מודה: "אני אסטרולוגית אני לא מגדת עתידות ולא קוראת בקפה"

"אני מבין/ה שאת לא עוסקת בעתידות. באמת. וברור לי שזה לא מדעי ולא בטוח, אבל בכל זאת, יש מצב שתגידי לי מתי אתחתן/ אתגרש / אמצא עבודה / יהיה לי כבר כסף???"

בערך כל פגישה שלישית אני מסיימת בהורדת ידיים – "תגידי לי מה יהיה" "לא! אני לא אומרת".

הצורך לדעת מה יהיה, הוא אחד מהפחדים שמנהלים אותנו. חיים במצב של חוסר וודאות זה כר נרחב לפחדים, חרדות וספקות שלעיתים יכולים להרוס כל חלקה טובה עד כדי שיתוק וחוסר יכולת לתפקד.

לכולנו נוח בוודאות. זה מרגיש לנו בטוח. זה כמו לעמוד על קרקע יציבה, לדעת בדיוק על איזה חומר אני עומדת, חומר שכבר עמדתי עליו פעם, ניסיתי אותו, והוא מוכר לי.

הקרקע הזו, דרך אגב, יכולה להיות בוצית, מסריחה מעובש ורקב, כזו שגורמת לנו כל הזמן לזוז בחוסר נוחות, להרגיש שאנחנו שוקעים והופכים נמוכים יותר מרגע לרגע אבל עדיין – היא שלנו! היא מוכרת! אין בה שום דבר שלא טעמנו, ניסינו ונשארנו בחיים.

ככה אנחנו. רק אל תזיזו לנו את הגבינה.

מאז ומתמיד העולם היה מלא בשיטות שניסו לחזות את העתיד. כל מיני תורות מתורות שונות שהתיימרו לתת את סם ההרגעה הזה לאנשים – תמורת כך וכך זוזים, נגיד לכם מה יהיה וכולנו נהיה מאושרים.

או שלא.

האמת, שלא בא לי בכלל להיכנס לכל הסוגיה הזו של, האם אפשר באמת לחזות את העתיד באופן וודאי ומושלם.

יש לי משנה סדורה בעניין, אבל מבחינתי יש דבר אחד שקובע מעבר לכל היגיון – ההלכה, וההלכה אומרת 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך' וזה מספיק. בכול אופן עבורי.

אבל בואו נצא רגע מתוך הנחה, שאפשר לחזות את העתיד.

מה נרוויח? זה אתם בטח כבר מנחשים לבד.

אבל מה נפסיד?

מסתבר שמה שנפסיד כול כך משמעותי וחשוב שהוא לא רק מבטל את הרווח, אלא שבתוך הרווח עצמו נמצא ההפסד שלנו.

מסובך? לא ממש.

הדבר הראשון שחשוב שנבין זה שהמוח האנושי שלנו הוא מוגבל. מה שאנחנו מצליחים לראות בברור זה את ה'עכשיו' ה'כאן' ואת הדברים שקרו לנו בעבר.

אז כשאנחנו רוצים עבורנו משהו, אנחנו יוצאים מתוך הנחות היסוד שרכשנו בעבר שלנו (ואלה הנחות מאד מצומצמות כי הן נשענות רק על הניסיון הפרטי והקטן שלנו) ועל מה שאנחנו רואים עכשיו.

רוצים דוגמא? שמעתי פעם מרחל בולטון סיפור על אישה שניגשה אליה אחרי הרצאה וביקשה ממנה ברכה. "הרבנית, אני רוצה שתברכי אותי שהעירייה תאשר לי את הבניה של המרפסת". רחל, עם הלב הענק שלה השיבה לה: "מרפסת? אני מאחלת לך שתקבלי בניין שלם של 3 קומות".

"מה? מה 3 קומות? אני רוצה מרפסת"!

מבינים? המוח האנושי המוגבל שלה, לא יודע לחשוב על יותר ממרפסת. זה מה שהיא מכירה. זה מה שהיא יודעת. זה מה שהיא יכולה לרצות שיגיע אליה.

היא רוצה מרפסת כדי שתהיה לה רחבות – אבל היא לא מבינה שהרצון הכל כך ספציפי ומדויק הזה הוא בעצם מה שכל כך מגביל אותה..

ועוד משהו,

החיים שלנו בנויים באופן הזה שאנחנו עוברים כל הזמן שיעורי בית ותהליכים כדי להביא אותנו למקום טוב יותר.

אי אפשר לוותר על שום שלב. שום מדרגה. אין קיצורי דרך, גם אם נדמה לנו שאנחנו כל כך מתוחכמים שנצליח לעבוד על המערכת.

ואיך אמרו חכמינו ז"ל? אין חכם כבעל הניסיון.

לא משנה כמה אינטליגנציה או חכמה יש בנו – עד שלא נתנסה, לא באמת נדע. לא באמת.

כך שבכול מקרה כל העניין הזה של 'לדעת מה יהיה' לא יעבוד. כי הדרך שאנחנו צריכים להגיע עד שנגיע אל היעד שלנו היא הכרחית ואי אפשר לברוח ממנה.

הכישלונות בדרך, שברון הלב, הנפילות, ניסיונות הסרק, כל אלה חשובים והכרחיים כדי שבסופו של דבר נגיע בצורה טובה ושלמה יותר אל היעד.

אז גם אם נדמה לנו שמצאנו את הפתרון – זה לא יעזור לנו. את הדרך נצטרך לעשות – נרצה או לא.

ואיפה נכנסת פה האסטרולוגיה?

האסטרולוגיה נותנת לנו את היכולת לראות בצורה מדויקת ובהירה את הכלים שקיבלנו כדי להתמודד עם מצבים כאלה של חוסר ודאות. מאפשרת לנו להבין מה מקשה עלינו, מה מפחיד עלינו ומה נותן לנו את הכוח להתמודד ולצלוח את הכול!

אז לסיכום –
כן. צריך להגדיר מטרות.

כן. צריך וחשוב לרצות.

לא. אסור בשום אופן להינעל על הדרך בה הטוב יגיע אלינו, כי באופן הזה יש מצב שאנחנו מפסידים עולם ומלואו.

כן. צריך ללמוד איך לחיות במצב של חוסר ודאות ואפילו ליהנות מזה! כי זו הדרך שאנחנו חייבים לעשות כדי להגיע אל מקום טוב יותר.

ולא לא לא! שום ניסיון של ידיעת העתיד ומה יהיה בסוף לא מדויק, לא אפשרי, לא יכול לקחת בחשבון את הבחירות שנעשה בדרך

ולא לא לא! ידיעת העתיד לא נותנת לנו ביטחון אלא חוסמת את טוב ה' שצריך להגיע אלינו ומשאיר אותנו עם המוח הקטן והמוגבל שלנו.

כן. צריך להכיר ולהבין מי אנחנו. איזה כלים יש לנו ולקבל שזה הטוב ביותר עבורנו.

הרפו ודעו כי אני אלוקים, ארום בגויים ארום בארץ.

בת שבע דרגן, אבחון אסטרולוגי יהודי ואימון ליצירת שינוי
[email protected]