את הסיפור איתו בחרתי לפתוח היום את התכנית שלי ברדיו קול חי קראתי בחודש כסלו. סיפור שמדבר על חסד ללא גבולות. הבנתי שהוא לגמרי מתאים לימים האלו של ערב פסח שגם בהם יש נטיה במיוחד לנו הנשים, קצת לאבד את הגבולות.
בימים האחרונים אני מרגישה במין מערבולת של תחרות סמויה. אני רואה את זה גם ברשתות החברתיות. מי הספיקה מה, כמה חדרים היא כבר סיימה לפסח, קניות, ומי בעוד רגע כבר מצפה את השיש בנייר כסף. אני פוגשת נשים עם ידיים אדומות וקלופות מחומרים כימיים שונים, נשים ששאפו אדים של אקונומיקה, או מסיר שומנים. וכולן, כולן בהיסטריה.
ישנם לא מעט סיפורים על גדולי ישראל שבערב פסח טאטאו את הבית, ניקו פירורים משולחן המטבח, הפכו את הפלטה שעל השולחן, שמו מפה חדשה וזהו. הבית היה כשר לפסח.
עוד באתר:
אז נכון שזה לגמרי לא רלוונטי להיום אבל אני עדיין לא מוצאת את הקשר בין אבק, תריסים, חלונות ופנאלים לפסח! אני באמת חושבת שאם יש מישהי שכיף לה להסניף אקונומיקה, אני בעד. ואם נגמרה לך האקונומיקה בבית את בהחלט מוזמנת אלי.
אגב, יש לי חברה שכשהיא עצבנית, היא מנקה תריסים. הודעתי לה באופן רשמי שאם נגמרו לה התריסים, והעצבים עדיין לא נרגעו, גם היא מוזמנת אלי. קיבלתי השבוע באחת מקבוצות הוואטסאפ, טבלת אקסל עם רשימות מסודרות. חלושעס..
אני בעד שכל אחת תעשה רשימה שתתאים לה, למידותיה, ליכולותיה, ולזמן שנותר וגם, מה שהתאים לך בשנה שעברה, לא בהכרח שמתאים גם השנה.
והטיפ שלי לסיום, לא משנה מה סיימתן ומה לא.. זה הזמן לעזוב הכל ולהיכנס למטבח. שם, באמת יש חמץ!!!
האזינו לסיפור:
