כל הלילה הוא התהפך. הגיע לבקר מדי פעם את כל ישני הבית, בדק שהם נושמים סדיר, נאנח אנחות של התרגשות, דיבר עם הפרפרים שהתעופפו לו בחלל הבטן.
מחר, בפעם הראשונה בחייו, הוא יסובב רצועות סביב ידו, ישים את הקופסא הקדושה על המצח, בדיוק במקום בין 2 האצבעות כמו שלימדו אותו, ויברך את עם ישראל בשלום. כהן חדש מצטרף לקהילת הכוהנים הענקית העולמית.
ילד של בר מצווה. ביום אחד הם גדלים, בלי שום התראה או איתות מוקדם. נכון יש את השלבים, שמכינים אותך נפשית לשינוי האבולוציוני הזה, יש את הרגעים האלה שאת מביטה נכוחה ואומרת, את זה גידלתי ורוממתי??!, "איך גדל ונהיה לנער?".
עוד באתר:
אין בית ספר שמכין אמא לשלבי ההתפתחות ולא, מה שכתוב בספרים לא ממש מתכתב עם המציאות, זוכרת שעוד היה לי זמן לקרוא את כל ה" גדלי אותם באהבה ושלווה מאת פרופסור זינגר- משהו." או ספרי תוכחה ואמת ושלום וגידול ילדים על פי התורה והמדע, כל פעם שמשהו לא הסתדר במציאות בדיוק כמו בספר הייתי רצה לעמוד 17 פיסקה שלוש ומקריאה לו מה כתוב ומנסה להבין עם מי הטעות פה. דמיינתי שאני בלה לה לנד של הורות והחיים 'ביי דה בוק', אז דמיינתי.
המציאות, כמו רק שהיא יודעת, אוהבת לטפוח על הפנים בנונשלנטיות ולהוכיח שהיא כל יכולה ומה שכתוב בספרים נשאר שם, על המדף. חשבתם פעם על כך שפתאום יש יצור נוסף שמביע דעה על הבגדים שהוא אמור ללבוש, על צבע המכנס, או מספר החלקים בכיפה ועל כך שתהיה שטוחה למשל ולא סטייל גור.
יש דברים שקשים לעיכול, פתאום מישהו מביע דעה, קובל על מעשים, מתריס על ההורות, בוחר לעצמו את הפלייליסט. ביום בהיר את מוצאת את עצמך מאזינה למוזיקה ים תיכונית ואני בכלל התכוונתי לגדל אשכנזי.
פתאום הטעם שלך במוזיקה כבר לא רלוונטי ושהם רוצים לרצות אותך הם שמים 'י-ה אכסוף של קרלין' כדי שארד להם מהווריד על הסלסולים. ההורים של 2017 מתמודדים עם התפתחות מואצת (ופליז לא לחפור לי על זה שזה קשור לתזונה.) ההורים של היום לומדים מושגים מצוציקים בני 7 על מהות החיים. בזמן שההורים לומדים באיטיות של צב גוסס איך העולם של מציאות רבודה מתקיים, הילדים של היום חיים אותה. ומבעד לשבבי הטכנולוגיה והקידמה הם מסתכלים עליכם במבט מרחם כזה.
ולולא עשרת הדברות שחקוקות באבן, והתורה שאנו חיים על פיה המצב היה קשה שבעתיים. ואם נדבר אקטואלית. ההגדה של פסח כל מהותה זה לימוד וחינוך הבנים, היא רלוונטית לנצח לא חל עליה חוק התיישנות גם אם יהיו חבר'ה שינסו להוכיח שכן. ונראה שגם הילדים שלנו מבינים את זה את חשיבותה.
איך אני יודעת? כי בתום מסע קניות של פריטים חומריים, כן גם חפתים מסיליקון וחולצה של 'ברוקס', התחנן אליי בן ה- 13 זה שהתחיל להניח תפילין היום, "אמא, אני רוצה הגדה מבוארת היטב, הכי טובה בשוק." ולי זלגה מיני דמעה מעין שמאל.
הילדים של היום.
