נשים מקרבות נשים: "יש צימאון אדיר לאביסל'ע אידישקייט"

בלילה כשכולם הולכים לישון והבית נקי ונוצץ אחרי ארוחת הערב הן יוצאות, זוגות זוגות של נשים. חמושות ברשימת כתובות, ובלב יהודי חם ופועם הן יוצאות להאיר את הבתים עם תורתן.

"אמא במה את עובדת?" שואלת בת השש את יעל, מתנדבת וותיקה שענתה לילדתה: "אני עובדת בקירוב". "קירוב?" תהתה הבת.

יעל, אמא ל-8 ילדים, עובדת בבוקר כמנהלת חשבונות בחברה גדולה, ובערב היא פועלת לנשמה, ויוצאת עם חברה לשכונות חילוניות בכדי לחזק עוד ועוד נשים שהקשר שלהן לדת רופף מדי.

"לא אשכח את הפעם הראשונה שיצאתי להתנדב" מספרת יעל "הגענו לשכונה יוקרתית באזור הרצליה, קיבלנו כתובת בלי לדעת עליה כלום, בפתח קידמו אותנו 2 כלבי ענק נובחים עלינו בעירנות, בחוץ היה לילה חשוך מדי וקור כלבים שקיבל כפל משמעות פתאום. אבל תחושת השליחות וההבנה שנוכל לשוחח ולקרב לבבות התגברה על הכל, ודפקנו בנחישות על דלת האלון הכבדה, האשה שפתחה לנו ניפצה לנו את כל המיתוסים והסטריאוטיפים שהגענו איתם, בתוך בית ענק שנראה כמעט אחוזה, תפאורה שנראית מושלמת, ובפנים אשה שבורה ורצוצה שמשוועת לעזרה רוחנית, דברנו כל אותו הלילה, הארנו נקודות חשוכות, שוחחנו מלב אל לב והיום אחרי שנתיים הפכנו למשפחה, אנחנו בקשר צמוד".

יעל לא היחידה מאות נשים בפריסה ארצית יוצאות מספר פעמים בשבוע להתנדב, לא זו לא התנדבות רגילה עם אנשים מיוחדים או חולים בנפש ובגוף, זאת עבודה מסוג אחר לגמרי.

היהדות מלאה אור, חיים על פי התורה ממלאים את הבית אור וכשזה חסר ביסודות הבית החושך צף, וכשנשים מגיעות עם פרוג'קטורים ומאירות את הבתים באורות רכים, הן רק משתפות את האחרות בחיים שלהן, הן נותנות תמיכה וסתם עצה ואוזן קשבת לפעמים הן מחוללות מהפכות.

"כשנחשפים להמון נשים שחסר להן ידע בסיסי ממש, זה לא תמיד קל, לראות אשה בת 60 שלא יודעת מה זה תפילת עמידה או ברכת המזון ומושגים ביהדות בסיסים ממש, זה כואב" מתארת רחל, אמא ל-3 קטנטנים מתוקים מבני ברק.

"אני מוצאת את עצמי, מסבירה לנשים מקסימות ומשכילות איך מתפללים לאלוקים מהמקום הכי פשוט, ואיך לומדים תנ"ך לא רק כסיפורי אגדות קסומים, אלא ממקום של הבנה וחיבור והשלכה לחיים העכשווים שלנו".

רחל מתארת את הקושי של לצאת להתנדב לצד החשיבות "לפעמים אני נשברת, אני יוצאת בערבים במסירות ואני רואה מצבים לא פשוטים של אנשים, אני מזהה שנאה שברור לי שמקורה בבורות, ועדיין אני לא מצליחה לשבור את הקרח שנערם".

כחרדים, גדלנו במציאות שכל הנשמות היו בהר סיני וקיבלו את התורה, במהלך הדורות היה מי שניסה לכפור בזה או להתעלם, אבל זה לא ממש משנה כי הנשמה היא משהו פנימי, חלק אלוק' ממעל, ולפעמים כל מה שצריך זה להדליק את הניצוץ, להסיר את האבק שדבק בה במרוצת השנים ולקרב ולהתקרב לכל אותם נשמות.

חג מתן תורה שמח.