"זה טרי מדי והפצע עודנו מדמם" • מכתבה המצמרר של מעיין

יש מין תקופות כאלה.
תקופות קשות בהן אתה יודע איך אתה מתחיל את היום ולא איך אתה מסיים אותו, אתה לא יודע איזה הפתעה תפגוש אותך ומתי, כאלו היו השבועות האחרונים, אסופה של אירועים קשים, מוזרים, מפחידים ועצובים.

ימים בהם ילדים קטנים עמדו מעל קבר טרי ומררו בבכי, ימים בהם נשמעה צעקת קדיש מינוקות שעוד לא הגיעו למצוות. ימים בהם אמהות ואבות נעקרו כמו פרחים משורש והותירו חלל ענק בגודל מכתש וילדים אומללים שלא מבינים לאן פתאום נעלם עמוד התמך שלהם.

אוי מה היה לנו? האם התרגלנו לצרות שהפכנו כהי חושים? אנחנו לא מבינים חשבונות שמיים ולא מתיימרים לנסות להבין. אבל יש סיבה לכל דבר ואנחנו מבינים שאנחנו לא מבינים. האם זה מרגיע? ברור שלא, אבל זה מחייב, מאד.

עוד באתר:

צה"ל חושף

המדענים שחוסלו פיתחו את התקן הפיצוץ של פצצת הגרעין

קובי פינקלר

הדברים המלאים

הוראות ראש הישיבה: אילו מוסדות חינוך ימשיכו לפעול?

נתי קאליש

ללא הפסקה

גל תקיפות נרחב נגד תשתיות לייצור טילים ואמל"ח באיראן

קובי פינקלר

יש לנו הקלטה

הישר מהקבינט: נתניהו ודרעי בשיחת חיזוק

יוסי חיים

הנה דברים שכתבה מעיין כהן על גיסתה; אשה מיוחדת שנפטרה בדמי ימיה לפני מספר שבועות: "חגית, קשה מאד לדבר עלייך בלשון עבר, זה טרי מדי והפצע עודנו מדמם, היית אישה נדירה שמשלבת צניעות פשטות לצד יופי הדר וחן, הצניעות שלך בלבוש ובאישיות היו סמל ומופת".

"במידותיך התחברת לכל אחת ותרמת מעצותייך המקצועיות בלי תמורה, סתם כי זה היה בדם שלך להעניק לאחרים, היית תמיד לבושה מאופרת ומטופטפת – כמו בת מלך, נסיכה, מוכשרת ברמות על. מגע ידייך היה של זהב".

"עורכת וידאו "אפטריסטית" ותופרת כל מה שזז, תפרת את הדברים הכי מיוחדים ולא שגרתיים, כן אשת חיל אצלך לא היה רק שיר מרגש של ליל שבת, אלא מציאות של יום יום".

"למדתי ממך מה פירוש אם למופת ורעיה מסורה, ואז בשיא הפריחה והיופי שלך, גילו בגופך את המחלה עשרה חודשים הסתרת את המחלה בדריכות. מכולם".

"ועוד חודשיים של הזדככות עם ייסורים שונים ומשונים שאני מאחלת רק לאויבים ולשונאים שלנו. (וגם אז, אמרת שלא עד כדי כך הייסורים היו נוראיים) כשהתעוורת בשבועות האחרונים לחייך ידעתי שאת מתייחדת עם עולמות עליונים ואת איתנו רק בגופך ונשמתך כבר גבוה מעל".

"דיבורייך בשבועות האחרונים היו כלפי אבא שבשמים נלחמת עם בית הדין של מעלה וסרבת "לחתום" על גזר הדין. איך אפשר להשלים עם גזר דין שכזה? להותיר ילדים פה שלא טעמו טעם חטא בלי עוגן? ביקשת אמונה ביקשת כוח ביקשת מאור עיניים התחננת על נפשך. אך למעלה נגזרה הגזירה ואת קיבלת אותה באהבה ונפרדת מאיתנו לעולם שכולו טוב, אותנו הותרת המומים כואבים ומתגעגעים".

"תתפללי עלינו שם, תתחנני לאלוקים שיבטל מעלינו כל גזירות קשות. אנחנו לא מסוגלים יותר".