תרגום סימולטני למושג 'לטפס על הקירות'

הילדים ממורמרים, לא רגועים | כשמשעמם להם, הם 'פורקים' על כל סביבתם. אז מה כן? • תסכולים של הורים ושעמום של חופש • חגי צדוק עם נוסחת הקסם שלאחריה הילדים כבר לא יגידו אמא משעמם לי

אתי קצבורג

י"ב בתמוז תשע"ז, 06/07/17 10:15

א+

א-

מותשת. זהו.
ובראש, המחשבה הכי פופולארית בימים האחרונים: "מי הוא זה במשרד החינוך שהחליט לתת חופש לילדים?! בטוח אין לו ילדים!" נראה אותו מתמודד, למה לא נתנו חופש רק למורים (הורים), והילדים שימשיכו ללמוד? למה?

"אמא, מ-ש-ע-מ-ם לי!" נשמעה לידה הקריאה, זה למה! הסיטואציה הזו, מוכרת להרבה הורים. אבל, זה לא חייב להיות כך, יעידו הרבה הורים אחרים, שדווקא שמחים על החופש כן יש כאלה, אני מכיר אותם(…), יש שני סוגי בתים; יש את הבתים בהם בחופש הילדים 'מטפסים על קירות' (קירות לבם של ההורים, שבימים האחרונים, הפכו למשהו כמו קיר) מריבות, כעסים, ועוד מהסוג הזה. וכמובן:"אמא, מ-ש-ע-מ-ם לי!" (איפה אבא? חומר למחשבה) אבל יש גם בתים בהם הילדים רגועים בחופש שמחים, ובעיקר לא חופרים להורים, פלא שגם ההורים נהנים מהחופש?!

בואו יחד, נבחן את ההבדל. אולי זה יכול להיות גם אצלכם?
מה שמאפיין את הסוג הראשון, העייף והמתוסכל, זה או ששם ההורים מאוד דואגים לילדים, לתעסוקה, לרגש, להכל רק קצת יותר מדי. או שקצת פחות מדי נותנים להם 'לגדול מהאוויר'…
אם ההורים מחוברים יתר על המידה לילדיהם, הם שוללים מהם את יכולת הגילוי. סקרנות בריאה, יצירתיות. הם מרגילים אותם לכך שכל האחריות לרגשותיהם, וצרכיהם האחרים, מוטלת על ההורים. נו, אז בטח ש: "אמא מ-ש-ע-מ-ם לי!" הרי זו אחריות שלהם! לא?!

טוב, אלו שנותנים פחות מידי, אתם מבינים כבר לבד (זה כן פוליטיקלי קורקט לומר בשונה מהסוג הקודם). הילדים ממורמרים, לא רגועים, ועוד מהסוג הזה. כמשעמם להם, הם 'פורקים' על כל סביבתם. אז מה כן? כן, בדיוק. באמצע. אך בצורה מושכלת, חשוב שהילדים יקבלו מההורים את השדר: "אנחנו כאן בשבילכם כשצריך. לא במצב אחר!" אנחנו אוהבים אתכם, דואגים, תומכים, אבל מאמינים ביכולת שלכם, לפתח את האינדיבידואליות שלכם! אנחנו סומכים עליכם שיש דברים שאתם יכולים לבד, בדרך שלכם!

חשוב להרגיל את הילדים, להכיר ביכולתם לחיות על פי נטייתם האישית, לאפשר להם זאת, לאתגר אותם. ומכאן, ברור שגם להעסיק את עצמם.
חשוב מצד שני, כן לספק להם את התעסוקות, שאינם יכולים לייצר לבד למשל, ילדים (כך גם רובנו) זקוקים לחוויות, לפעמים פעילויות המייצרות אדרנלין, וכדומה. אני לא מצליח לדמיין ילד בן 12 שמארגן טיול מסעיר כאן אנחנו נכנסים לתמונה, ההבדל הוא האווירה, התפיסה של המשפחה בעניין אחריות ההורים לדאוג לכך שלא ישעמם לילדים. חשוב שקודם ההורים, ובעקבות כך הילדים, ייצמדו ליכולות האמיתיות של ההורים והילדים, בבית שזו האווירה והתפיסה, ברור שלא תאשימו את משרד החינוך,אתם אפילו תאהבו את החופש של הילדים! כן! ובטח כבר לא תכירו את המשפט האלמותי "אמא, מ-ש-ע-מ-ם לי!".

בהצלחה!

חגי צדוק. מרצה ויועץ נישואין ופסיכותרפיה.