היה זה בשלהי זמן קיץ, סמוך ונראה ליום תשעה באב, עת היותי נער צעיר לימים בישיבה הקטנה בעיר בני ברק. כמוני, כל בני הישיבה עסוקים היינו בהכנות האחרונות לקראת הקעמפ המתקרב ובא.
כשלפתע, מגיד השיעור ר' ראובן אסף אותנו לחדר השיעורים. 'שאלה לי אליכם', אמר, 'מישהו מיכם רוצה שהמשיח יבוא עכשיו???'
שקט השתרר
עוד באתר:
השפלנו את עינינו, וכמו קרא הוא את מחשבותינו כשחיוך קטן על שפתיו הפטיר 'וודאי רוצים אתם שיבוא אבל אולי כדאי שיבוא אחרי הקעמפ המושקע חבל לנו להפסיד את זה…'.
כולנו הנהנו בראשנו בבושה לאות הסכמה שקטה. קשה היה לנו לומר זאת בפינו אבל נכון שזאת הייתה הרגשתינו.
ר' ראובן המשיך ודיבר בכאב גדול על אודות הציפיה למשיח והכמיהה הנכספת של כל יהודי לבניין בית המקדש
על הקרבת הקרבנות
ועל העלייה לרגל
על המנורה ועל לחם הפנים
ועד כמה שאנחנו רחוקים מהרגשה זאת.
חלפו מאז קרוב לשני עשורים כשמאז כל שנה בערב תשעה באב רגע לפני רדת הלילה, פניו של ר' ראובן עולים ובאים לפני וכמו שואל הוא מחדש,
מישהו מכם רוצה שהמשיח יבוא עכשיו???
ומידי שנה בשנה משפיל אני את עיני ורואה בעיני רוחי את ר' ראובן כשחיוך קל על שפתיו מפטיר לעברי משל הייתי יושב לפניו בחדר השיעורים הקטן כבחור מן המניין 'וודאי שאתה רוצה שיבוא רק אולי כדאי שיבוא אחרי בין הזמנים. כבר תכננו כמה תכניות ושכרנו רכב וצימר… והילדים כבר רשומים לקייטנה… כי הרי אנחנו צריכים להחליף כוח לקראת זמן אלול המתקרב ובא'.
וסתם כך הרי באלול הרבה יותר מתאים לקבל את המשיח…
כך קרוב לעשרים שנה
עד השנה הזאת.
רְאֵה ְה' כִּי-צַר-לִי, מֵעַי חֳמַרְמָרוּ–נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי, כִּי מָרוֹ מָרִיתִי;
מִחוּץ שִׁכְּלָה-חֶרֶב, בַּבַּיִת כַּמָּוֶת.
השנה הזאת בערב פסח, חווינו על בשרנו אני ומשפחתי את המקרה הקשה של רצח חמותי שרה הלימי ז"ל הי"ד שנרצחה באכזריות נוראה בתוך ביתה בלב העיר פריז בידי שכנה המוסלמי בן בליעל רק בגלל היותה יהודי-ה.
ומאותו הרגע כמו נדלק איזה ניצוץ במשפחתינו ניצוץ שממאן להיכבות וגודל הוא מיום ליום, הרצון והכמיהה לראות את סבתא שוב איתנו, הרצון לראות את נקמת השם ברוצח המתועב.
הרצון לצעוק "א-ל נקמות השם א-ל נקמות הופיע הינשא שופט הארץ השב גמול על גאים".
הרצון לראות את גאולת ישראל מיד שונאיהם.
הרצון לעלות לרגל עם כל ישראל לבית המקדש בשירה ושמחה.
הרצון לשבת בארץ הקודש ללא חת.
לא עוד פחד!
לא עוד עצב!
לא עוד דמעות!
ושוב מגיע ערב תשעה באב
ופניו של ר' ראובן עולים שוב למול עיניי.
אך השנה לפני שמספיק הוא לשאול את שאלתו
מיישיר אני את עיניי לתוך עיניו של ר' ראובן ואומר, רבי רוצה אני שיבוא המשיח עכשיו בזה הרגע!
מוותר אני על כל התכניות שתכננתי עד עתה והנני מוכן ומזומן לקבל את פני המשיח כדי שאוכל לראות בתקומת עם ישראל לראות את נקמת השם בשונאי ישראל לראות בבניין בית המקדש וגם כמו שמבקש בני הקטן… לראות כבר את מאמי (סבתא).
ופתאום חולפים לנגד עיניי כל משפחות השכול שאיבדו את יקיריהם. הורים שביתם הקטנה נרצחה במיטתה באמצע שנתה, כלה שערב חופתה איבדה את אביה ואחיה בפיגוע אכזרי, יולדת טריה שחלק ממשפחתה נרצחה בליל השלום זכר לבנה, וסבא וסבתא שקברו את נכדם שלעולם לא יחזור.
על מה הם חושבים בלילה הזה?
למה הם מצפים בלילה הזה?
בטוח אני שמיישירים גם הם את עיניהם האדומות ובעודם מנגבים את דמעותיהם מבקשים הם ומתחננים לביאת המשיח לתחיית המתים לבניין בית המקדש ולגאולת עם ישראל
ואליהם מצטרפים דמעות משפחות החולים שנפטרו ואינם. הם שנלחמו בגבורה במחלה הארורה ונאחזו ביצפורניהם בארץ החיים עד שהגיע זמנם להיפרד מיקיריהם שנשארו לאנחות, ומשפחות נפגעי תאונות הדרכים. אנשים אשר היו בדרכם לביתם או בחזרה משמחה משפחתית וברגע אחד עלו בסערה השמימה בהותירם את סביבתם מדממת וכואבת וממאנת להינחם. הם בלילה הזה כמו שאר הלילות שקדמו להם בוכים ומתחננים"לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ, תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים".
אז למה אני שואל את עצמי?
למה רק כשהכאב מגיע אנחנו מתעוררים?
למה הציפיה לגאולה צריכה לעבור בדרך הכואבת הזאת?
אולי צדק ר' ראובן…
אולי קצת הגזמנו עם ההכנות לקעמפ? ובלי משים שוכחים אנו את העיקר ומתעסקים כל ימי חיינו בטפל?
ושכחנו שיש תכלית הרבה יותר גבוהה שלה אנו מחכים ולה אנו אמורים להתכונן.
ושכחנו שהקב"ה יושב ובוכה על ביתו שנשרף.
ושכחנו שהשכינה בגלות. (כי חשבנו שזה מושג שרק המקובלים יודעים את פשרו)
ושכחנו שאין לנו לא כהן בעבודתו ולא לוי בדוכנו ולא ישראל במעמדו.
אולי התרחקנו כל כך שבכדי להעיר אותנו הקב"ה נאלץ לחתוך לנו בבשר החי?
ליל תשעה באב התשע"ז. שוב אנו מגיעים ללילה הזה ללא בית המקדש. כשעם ישראל שסוע וכואב מבית ומחוץ.
הכותל הרפורמי, רצח משפחת סלומון מחלמיש, גיור שלא עפ"י ההלכה,הפיגוע בהר הבית, הסרת המגנטורים ומעל הכל, ההכנות הקדחתניות לקעמפים שאוטוטו מתחילים.
עצרו
נא
רגע
והקשיבו נא אחיי בעיני רוחכם אל ר' ראובן ושמעו את שאלתו הנוקבת
מי מכם רוצה שהמשיח יבוא עכשיו???
לא בעוד חודש
גם לא בעוד שבוע
ולא בעוד שעה
עכשיו!!!!
אל תשפילו את עיניכם
כי לא ככה ייבנה בית המקדש!
היישירו מבטכם ועשו חשבון נפש עם עצמכם!
והצטרפו לתפילת עם ישראל במשך אלפי שנים.
אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב, כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדוֹר. לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ, תַּעַזְבֵנוּ ְלְאֹרֶךְ יָמִים. הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם.
לע"נ חמותי היקרה בנשים
שרה בת מרומה אליס ז"ל הי"ד
