הסיפור שלי מתחיל עכשיו. במקום בו הפסקתי להרגיש. כי כל עוד הרגשתי עוד הייתה תקווה. אני מנסה להיזכר מתי זה קרה, לשים את האצבע על היום בו הפסקתי להרגיש.
זה הכי מפחיד. תקשיבו לי, לא הבנתי שאני מפסיקה להרגיש, כשלא מרגישים מאבדים את המצפון, כשלא מרגישים מאבדים את הקשר עם החברים הכי קרובים שלך, כשלא מרגישים אמת גם לא מרגישים שקר, כשלא מרגישים אז לא שמים לב לחתך מדמם, ורק כשהדם אוזל לגמרי מתעוררים אבל אז מאוחר מדי, לא תמיד אפשר להציל.
כשקיבלתי את החתך, והדימום התחיל לא הרגשתי אז לא ידעתי שעוד מעט אני יאבד את הכל ויהיה מאוחר מדי, ולא ידעתי אם אנצל או לא, לא ידעתי כי לא הרגשתי. בגלל שאני לא יודעת בדיוק מתי הפסקתי להרגיש, אנסה לשחזר את החיים ללא רגש. כי ביום בו הפסקתי להרגיש בחרתי ברע, אני זוכרת את עצמי באוטו אומרת ומשננת, את בוחרת ברע, את בוחרת במודע ברע. וההרגשה לרגע הייתה מדהימה, הנפש ריחפה בעוצמה משכרת ומשקרת. אני בוחרת ברע. סוג של שליטה. ראיתי רק טבלאות מול העיניים, הטבלאות שהיא ציירה לי. זה היה נראה בערך כך:
הכנסות, הוצאות, יעדים, הצעות, איפה זה עומד. את חייבת להכניס את עצמך לטבלת אקסל. את מבינה? תתחילי לחיות עם הטבלה הזאת ותוכלי להוסיף עוד חדרים לדירה שלך. היא קרצה לעברי, לחצה בכפתור הנכון, השתמשה בציניות במידע שנתתי לה. שמונה ילדים בשלושה חדרי שינה, אני חולמת להרחיב את הבית, ואולי בגלל החלום הזה הגעתי לכאן?
"מה קורה? בואי נצא לשוק הערב מה את אומרת? כמו הד רחוק שמעתי את קולה של שירה החברה הכי טובה שלי. "שבועות שלא דיברנו", שמעתי בקולה צליל של תרעומת. איזה מן חברה את? כבר לא מזהים אותך.
עוד באתר:
מתוקה שלי, אני עסוקה עד מעל הראש, אנחנו מתחרים על לקוח וחייבת לסיים את הפרזנצטיה. נו, די, את והסיפורים שלך, כבר לא מכירים אותך , ולא הגעת לברית של דסי, איך פספסת את האירוע, את יודעת שהיא חיכתה שבע שנים לילד הזה? ליווית אותה בדיוק כמוני במסע המפרך. "תעזבי אותי מתינוקות." ניתקתי עליה את הטלפון ולא הרגשתי שום צער לאבד את שירה בטח לא כשאני נמצאת בחלל שכולו התרגשות. חדר הישיבות הגדול המה פעילות; קדימה את מגיעה? נו, אני חשובה, אני לובשת ג'קט מנהלים ורוצים לשמוע את דעתי. את מי מעניין התינוק של דסי.
"תקשיבו, התחרות הפעם רצינית ביותר, מולנו מתחרים שלושה משרדי פרסום תותחים, אבל אנחנו נהיה טובים מהם, אז קדימה לעבודה. בואו ננתח את נתח השוק, נחפש את נקודות התורפה, ניגע בחולשות ונציע תוכנית שתכסה ב360 את הכל. ורק שם הרגשתי, אז בגלל זה חשדתי שהפסקתי להרגיש. כי שם הרגשתי. הרגשתי את העוצמה של המוחות. הרגשתי את החדר שאני הולכת לבנות. הרגשתי את הלב מתרחב רק כשהחלפתי תלבושת והחזקתי קפה הפוך ביד וידעתי את הקוד אל בניין המשרדים המפואר של חברת הקוסמטיקה הגדולה' הׁׁׁ(ת)רגשתי כשעליתי במעלית עם שטיח. כשמנכ,ל חשוב הקשיב לי תוך נענוע ראש בחיוך, הרגשתי כשהוא חתם על ההצעה שלי ואישר מאה אלף שקל לפרסום, רק שם הרגשתי.
בא לי להקיא.
