הייתה לי הזכות הגדולה ללכת לניחום אבלים אצל משפחת בן גל בהר ברכה. הרב איתמר בן גל הי"ד שנרצח בידי בן עוולה, כשהוא בן 29 שנים בלבד. רוצח אכזרי שגדע חיים באיווחת חרב. הרב בן גל היה בדרכו לברית של אחיין לשם הוא כבר לא הגיע..
זה היה ביום שני שעבר. סיימתי לימודים (תעצומות) השעה הייתה 15:30. אני פוגשת במסדרון את חנה טובה פרלמן, המורה המדהימה שלנו לפסיכודרמה. חנה טובה נסערת מאוד והיא מבקשת ממני שאחבק אותה. חיבקתי אותה באהבה רבה. ואז היא מספרת שהיה פיגוע ומישהו מאוד קרוב מהיישוב שלהם נפגע אנושות.. מאוחר יותר הוא מת מפצעיו.
ביום האחרון לשבעה. הרגשתי קרובה והרגשתי צורך ממש ללכת לניחום אבלים. נכנסתי לרכב ונסעתי להר ברכה.
עוד באתר:
מיד בכניסה ליישוב זיהיתי את הבית על פי כמות המנחמים. חרדים, דתיים ושאינם שומרי תורה ומצוות. כולם הגיעו לנחם. כן, הייתה בזה נחמה שהעם שלנו יודע להתאחד בעיתות מצוקה.
לא תמצאו בשום מקום בעולם אנשים שלכאורה זרים ואינם מכירים, באים לנחם רק בגלל שהם שייכים לאותו העם. אז ישב שם הרב אייכלר, בלי שום תקשורת סביבו והיה חה"כ איתן כבל מהשמאל ושר התיירות, וקצת לפני הייתה שרה נתניהו והיה גם נשיא המדינה והיו גם אנשים פשוטים (שאינם פשוטים בכלל) מכל קצווי הארץ. ואפילו משלחת מרוסיה שבאה היישר משדה התעופה ובאותו יום נסעו חזרה. והיו שם כיפות בכל הצבעים, הצורות והגדלים. כולם שמשו בערבוביה ובאחדות מלכדת. לדמעות של כולם היה אותו צבע ואותו טעם מלוח..
ניגשתי לאלמנה הצעירה והצגתי את עצמי ואמרתי שאני לא באה מטעם ולא מייצגת עכשיו את הרדיו ואין לי מקרופון. עכשיו אני על תקן יהודיה שגרה כאן בארץ ובאה להזדהות עם הכאב והאבדן ואולי טיפהל'ה לנחם. ונתתי לה קצת מהדמעות שלי וחיבקתי אותה והיא אותי.. וחיבקתי את חנה טובה ושוב התערבבו לנו הדמעות..
והתרגשתי ממש לשמוע שרמי לוי מיד אחרי הלוויה שלח משאית עם כמות של כלים חד פעמיים, קפה, תה עוגות ועוד.. ושמעתי שכך הוא נוהג.. ואת זה בתקשורת לא יספרו לכם..
והיה שם גם יהודי חרדי מבוגר ששמע על הרצח ונסע שעות בטרמפים רק כדי להגיע לנחם.. והסתכלתי שוב על האלמנה שהיא בעצמה נראית עדיין ילדה והיא כבר אמא לארבעה ילדים שהגדולה בכיתה א' והקטן רק בן עשרה חודשים..
והתפללתי לה' שזו תהיה האלמנה האחרונה ואלו היתומים האחרונים ושיבוא כבר משיח ויבולע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים.
