לזרוק אחריות או לקחת אחריות?

במהלך ליווי זוגי, כאשר הטריגר בין בני הזוג הוא התנהלות בכלכלת המשפחה, פגשתי בני זוג שטענו בפני, כי יש להם קושי בהתנהלות כלכלית, לאחר ניסיונות אצל גופים המתמחים בייעוץ כלכלי, בניסיון לאזן את מצבם, הם החליטו לנסות דרך שלא קשורה להתנהלות הכלכלית עצמה.

לאחר שבני הזו הציגו בפני את התסכול שלהם, האישה טענה כי הבעל אינו דואג לתזרים מזומנים והוא אחראי על המצב הכלכלית שלהם, ואילו הבעל טען כי אין שום אפשרות לייצר תזרים לחוסר התכנון של הקניות של אשתו והאישה אחראית במצב הכלכלי.

וכאן היה מתבקש לברר אצל בני הזוג, מה כוונתם כשהם טוענים שכל אחד מהם אחראי.

מהי אחריות ?

רבים מאתנו מאשימים את האחר או את הסביבה או את אחד מן המרכיבים של העולם, בכישלונות ובכל אי הצלחה שלהם.

ואין זה נכון, כי כאשר מדברים על אחריות, ומטילים את האחריות על גורם אחר שהוא איננו אני, זו אינה אחריות כי אם אשמה.

לאחר מכן שאלתי אותם שאלה מתבקשת ופשוטה, איך לדעתכם מתחלקת האחריות בניכם  כמה אחוזים מכל אחד מכם מתחלקת האחריות של ניהול הכלכלה?

התשובה האוטומטית שהם ענו היא 50% לבעל ו 50% לאשה.

מנקודת המוצא הזו, ניתן היה לשקף כבר לבני הזוג את טעותם, מחמת שאחריות אינה על החלקים של ההצלחה או הכישלון שאינם תלויים בי כי אם רק על ה- 100% אחוז שנוגע אלי ותלוי בי ולכן אין מקום להאשים אדם אחר.

אני אחראי על 100% מהמצב דבר שמצריך אותי לפעול ולא לדבר בלשון עבר ובודאי לא להטיח אחריות על גורם אחר.

בני הזוג הבינו את המסר והתחילו לפעול כל אחד נטל את מלא האחריות רק במה שתלוי בו ובאורח נפלא המתחים נרגעו, והמצב השתפר והחל לעלות על דרך המלך.

מה בעצם השינוי המהותי שקרה להם.

הם הפסיקו להאשים את האחר, ולקרוא לזה אחריות, ובעצם כל תפקידה של האשמה, היה ליצור להם תירוץ למה הם אינם משנים את הדרך שלהם, אבל אחרי שהם הכירו את המנגנון שלא משרת אותם ויצרו שינוי, הם הצליחו באמצעות לקיחת אחריות לנהל את הקושי, ולפעול בחלק שתלוי בהם בהם לאיכות חיים ולהצלחה.

לעיתים אנו שזכינו להיות מאמנים ולהכיר את כוח הבורא משמשמים באמונה כתירוץ כאשר אין אנו בדרגה אמתית של אמונה.

–

לתגובות

0523455323

[email protected]

הכותב הינו מאמן אישי ועסקי מורשה מטעם תות תקשורת ותוצאות של אלון גל ויועץ שיווקי ומקדם מכירות במוצרי חדשנות במגזר החרדי.