זה היה בארה"ב בשנות המ"מים (שנות ה-80). הרב גורביץ' סיים לדבר בכנס נשי חב"ד וניגשה אליו גברת אמריקאית מחסידות מכובדת וביקשה לשאול אותו דבר מה. הרב השיב לה שהמונית מחכה לו ועליו לנסוע כבר למקום הבא, אבל היא התעקשה לספר לו את סיפורה:
"נולדתי וגדלתי בניו יורק" היא אמרה, "אני משויכת לאחת החצרות החסידיות כאן. עד גיל שמונה עשרה לא פגשתי מעולם את הרבי מליובאוויטש ולא עלה בדעתי לסור אליו. עד לאותו יום ראשון. ישבתי באוטובוס בדרך ממונסי לבורו-פארק. הנהג נסע דרך שכונת קראון הייטס, ולהפתעת כל הנוסעים עצר את הרכב והודיע שהוא מתעכב לחצי שעה. כל הנוסעים זעמו על הסטייה הלא מתוכננת מהמסלול, ואילו אני ירדתי ופסעתי לכיוון בית המדרש של הרבי, המפורסם בשמו 770. על המדרכה ראיתי שני תורים ארוכים: אחד של גברים והשני של נשים. הצטרפתי מיד לעומדות בתור ועד מהרה הבנתי שייקח לפחות שעה וחצי עד שיגיע תורי לקבל את הדולר לצדקה בתוספת ברכה.
החלטתי שאני "הולכת על זה" גם אם אחמיץ את האוטובוס, ונשארתי בציפייה. כאשר הגיע תורי נתן לי הרבי דולר ביד בתוספת ברכה ואני המשכתי הלאה, אלא שאז במפתיע שמעתי שקוראים לי לשוב. הרבי נתן לי דולר נוסף ואמר באידיש מילים שקוממו אותי: ״בת ישראל צריכה לשמור תורה ומצוות לא רק מפני שכך כתוב בשולחן ערוך אלא בגלל שבזה חפצה ורוצה הנשמה שלה״.
עוד באתר:
יצאתי מהורהרת, מעורערת ואפילו מעט כועסת.
מה פתאום שהרבי יגיד לי דברים כאלה? הרי למדתי בבית יעקב, כל שנותיי גדלתי בבית ובחינוך דתי חרדי, מה בעצם אומר לי כאן הרבי?
בתקופה שלאחר מכן התבוננתי ובכנות רבה הודיתי ביני לביני שהיו לי מחשבות, ספקות והרהורים על אורח החיים שלי. באורח פלא אחרי זמן קצר הרגשתי שלמה וברורה מאוד עם עצמי בקשר לעבודת ה׳ שלי".
הרב גורביץ' לא הבין. "אז מה שאלתך, בעצם?" הוא שאל אותה. והיא ענתה. "עכשיו, כשהקמתי משפחה והילדים שלי בגרו, אני מעוניינת לשלוח את הבן הגדול להתחנך בישיבת חב"ד. אך בעלי מתנגד לכך בכל תוקף".
הרב גורביץ' חשב מה לענות לה, ובהשגחה פרטית נפלה במוחו המחשבה הזאת והוא שאל אותה: "האם סיפרת אי פעם לילדיך על המפגש עם הרבי? על הדולר שנתן לך? על המפנה שעשה בחייך? ספרי להם וזה לבד יחולל את השינוי בגישה שלהם. אין צורך כמובן שתשתפי אותם בהתלבטויות שהיו לך בצעירותך, אבל חשוב שידעו על ההשפעה של הרבי עלייך".
לא במקרה נקראת פרשתנו "מטות" – בימי בין המצרים מזכירה לנו התורה את הכוח של מטה לפעול בעוצמה. מעניין לשים לב שפעמים עושה התורה את השימוש בחלוקה למטות, ופעמים לשבטים. מה ההבדל בין שבט למטה?
המטה (שבט) הוא חלק מענף העץ. המטה אינו מחובר לעץ, הוא קשה ופחות גמיש. שבט לעומתו הוא חלק העץ שעדיין מחובר אליו ויונק ממנו חיים. כשאנחנו מחוברים לעץ אנחנו קרויים שבט, וכשהחיבור נסתר אנחנו מטות. כשהענף הופך משבט למטה, יש לו יכולת לפעול בעצמו דברים גדולים, להתמודד עם היצר הרע ולהצליח למצוא את הכוח הטמון בו.
התכלית שלנו היא לראות את הכוח האלוקי שמעבר לקשיים שביום-יום, ובמיוחד בכל הקשור לחינוך הילדים, כמו בסיפור של אותה גברת.
בפרשה נכתב "בְּנוּ-לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם, וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם" – משה רבנו מקדים את הילדים והמשפחה לפני הכול! זהו המסר. הילדים והמשפחה קודמים לכול.
ובקרוב ממש נזכה שיקויים בנו הכתוב:
"כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ… לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה"
בגאולה הפרטית ובגאולה הכללית
בביאת משיח צדקנו
