אם אני הייתי ילד לא לגמרי טיפש והייתי שומע את ההורים שלי מדברים בייאוש על החופש הגדול שמתקרב, או קורא (טיפש טיפש אבל לקרוא יודע?) את כל מומחי ההורות שמחלקים טיפים להורים להתמודדות עם התקופה הכל כך קשה שמתקרבת כשהילדים נשלחים מהמחסנים שבהם אופסנו לכל שעות הבוקר לחפש להם מישהו לרדת לחייו, אם הייתי ילד טיפה רגיש ולא לגמרי טיפש הייתי מביט בתדהמה ומבין שאני סוג של עונש שנפל על ההורים שלי.
הייתי מבין שממש לא משנה להם כמה אני זקוק לכמה שבועות של מנוחה מכל הלחץ והמתח של הלימודים – בשבילם זה פרויקט גדול מדיי ומבאס מדיי להיות איתי.
אם הייתי ילד רק כמעט טיפש הייתי מבין שבעיניהם אני יצור מוגבל שחייבים לבדר ולשעשע ולצאת איתו לגינה ולקנות אינסוף צעצועים בשביל לעבור איכשהו את הקיץ איתי. והייתי מבין שאתם, כולכם, אמא ואבא ובעלי הקייטנה ומארגני ההפעלות ומפיקי ההצגות ובעלי הבריכות שקועים בדבר אחד, וזה להתמודד איתי. כי כל כך קשה פשוט להיות איתי. ככה סתם.
עוד באתר:
אנשים שואלים "איך להתמודד עם הילדים בחופש?"
ואני מעיז לשאול – עם מי אתם צריכים להתמודד? עם החיילים של ההוצאה לפועל? עם מס הכנסה? עם הבוס שדורש מכם שעות נוספות? עם חתול רחוב שהחליט ליילל דווקא ליד הדלת שלכם?
האם לא מדובר בי? בילד שלכם? האם לא אתם האנשים המבוגרים שבחרו להביא אותי לעולם? האם שכחתם שאין לי בית אחר להגיע אליו? האם שכחתם שאני יצור מקסים ואהוב שאתם כל כך אוהבים להצטלם איתו? האם שכחתם שהייתם פעם ילדים והתרגשתם כל כך שיש לכם זמן רצוף, כמה ימים עם אבא ואמא?
עם מה אתם מתמודדים בדיוק? עם לשהות איתי ביחד כמה שעות רצוף? עם לוותר למעני על העבודה או על החברים שלכם? האם לפגוש אותי בבית ולראות אותי כועס או משועמם או שמח זה יותר מידי בשבילכם?
או שאולי אתם מרגישים שכיף לכם כשאתם משתלבים בשיחה של כל האנשים החשובים והעסוקים שהחופש הגדול משבש להם את הקריירה הכל כך מדהימה שלהם?
אתם חייבים להבין שאין לי אפשרות להיעלם עכשיו. וגם אין לי אפשרות לשנות את יוקר המחייה, את גובה ההוצאות שלכם, את העובדה שאתם נאלצים גם להיות איתי בחופש וגם לנקות את הבית וגם להרוויח כסף וגם לקדם את כל הפרוייקטים הכל כך חשובים שלכם.
אני הילד בסיפור. אני רוצה להיות בבית. אני רוצה מנוחה. והכי מהכל, אני רוצה שאמא ואבא יהיו מאושרים עד הגג מהעובדה שיש להם יותר זמן לפגוש אותי, מהעובדה שאני לא נעלם בשמונה וחוזר בארבע אלא נמצא בבית ואוכל וקורא ורב עם אחים שלי ואולי אפילו לומד ומשחק עם אבא שלי, כל היום. ביחד איתי.
הכי מהכל אני רוצה להרגיש שלהיות איתי הרבה זה משהו שאתם משתוקקים אליו.
אני רוצה שתעיזו לפרסם בכל מדורי ההורים ההיסטרים לחופש – "יש! סוף סוף הוא יהיה בבית כל היום הילד שלנו!".
ואז החופש הגדול יהפוך אולי מעונש למתנה בשבילכם.
האזינו:
