הלילה הארוך בשנה הוא זה שבין החגים לבין אחרי החגים [פתגם אמהות עתיק]
דחיינות היא כמו כרטיס אשראי; זה נורא כיף, עד שמקבלים את החשבון [כריסטופר פרקר]
הפרטים הקטנים הם אלה שמביאים לקיומם של הדברים החשובים [ג'ון וודן]
עוד באתר:
סוף היום. בחדר המבולגן למחצה נושם ילד נשימות שמסתיימות בנחרות מצוננות קצובות. בכיור הר כלים. על שולחן הכתיבה ערימת מסמכים לטיפול ומהמחשב ניבטת אליי האמת המסנוורת: השעה היא 23:50, החודש הוא ניסן (המחשב שלי קורא לו אפריל), השנה היא תשע"ג. במילים אחרות הוא אומר לי, המחשב, שאחרי החגים כבר כאן ויש עוד די זמן עד שהתירוץ הזה יהיה תקף שוב.
כמי שכותבת במגזינים ובאתרים אני חיה לי מחג לחג; חלקם אמיתיים, וחלקם מומצאים, אירועים, ציוני דרך, תחילות וסופי עונה. מכתבות על סדר וארגון לקראת פסח לגלריות תמונות של חדרים בלבן לחג השבועות, רהיטי חוץ בקיץ ושולחנות כתיבה לרגל פתיחת שנת הלימודים; כלי אוכל מעוצבים בחגים וגופי תאורה בחנוכה, ועל מה נכתוב השנה בפורים? אולי על רהיטים שהתחפשו למוצרים אחרים. באמצע יש אירועים חשובים בעולם העיצוב, כמו התערוכות הגדולות בפאריז, מילאנו, לונדון וניו יורק. זה מאוד מרגש לעבוד ככה, אני מרגישה שהיד שלי תמיד על הדופק של לוח השנה, לא מרפה לרגע. כל כך שונה מימיי כמתרגמת, שבהם הייתי יכולה להעביר חודשים שבהם נדרשתי לבדוק את התאריך בלוח השנה. אבל בין חג לתערוכה לתחילת השנה האזרחית, פתאום הגיע לו אחרי החגים, מאורע חצוף שדורש ממני להביט לדירה שלי בלבן של העיניים ולהודות: הסנדלר הולך יחף.
כמי שכותבת על עיצוב למחייתה ולפעמים גם מתראיינת על העניין, המשפט הראשון שבו אני נתקלת בשמחות משפחתיות, ערבי לביבות, התור בדואר וגם ברדיו הוא: "אני באמת אוהבת עיצוב, אבל זה כל כך יקר!" ותאמינו לי, אני מבינה ומזדהה. כשאני חושבת על רשימת הדברים שהייתי רוצה לשפצר, לתקן, לתלות, לצבוע, להדביק ולסייד, האינסטינקט הראשוני שלי הוא להתגלגל לכדור קטן עד שיירד מלאך משמיים ויאמר לי "בתי, הרי לך תקציב בלתי מוגבל שאת יכולה להשתמש בו אך ורק לשיפוצים, ובהזדמנות זו גם למלתחה חדשה". אבל, היי, הטור הזה הוא לא על חלומות באספמיה אלא על החיים האמיתיים (גם אם לשגות בדמיונות מדי פעם זה נחמד) ולא על שיפוצים, אלא על עיצוב. אז הנה, לרגל "אחרי החגים", האירוע החשוב והנדיר שמגיע רק פעם או פעמיים (טוב, מקסימום שלוש פעמים) בשנה, הרי לכן (ובעיקר לי) ניעור עיצובי, ביתי ותקציבי. אני מוציאה את המחברת שלי ורושמת את כל הדברים הקטנים שאני יכולה לשפר, לעצב ולקשט בדירה שלי בלי לשבור אף חיסכון ובלי לשכור אף איש מקצוע. בראש הרשימה אצלי? למסגר ולתלות את התמונות שמשוועות לאור השמש. להוציא את גופי התאורה מהחנות ש"מתקנת" אותם כבר שנה (טיפ: אם את קונה רהיט/גוף תאורה וינטאג', שקללי גם את עלות התיקון או השיפוץ שלו) ולתלות אותם, לתפור וילון לחדר של הילדון (הבד כבר מזמן מחכה בשידה). מה אצלכן ברשימה? חושבות שעד ט"ו בשבט (עוד סיבה למסיבה) נצליח למחוק יחד את המשימה הראשונה?
