בפינתו השבועית נדרש המחנך הרב מאיר פנט לגעת על קצה המזלג בסוגיה עדינה ומורכבת ולשרטט את הקו המפריד בין הציפייה מהורה להכיל ולעגל פינות לעמידה על העקרונות והצבת גבולות
הטרנד הזה של ההכלה, שאומר שתפקידנו כהורים ומחנכים להבין את הילד ולגלות הבנה גם מול התנהגות שלילית שלו ולנסות להבין מדוע הוא עשה את מה שהוא עשה, וההפנמה ש'אין ילד רע, יש ילד שרע לו' ועוד כל מיני משפטים ותיאוריות - שהן כשלעצמן מוצדקות לחלוטין, הבעיה היא שהן מביאות אותנו למסקנה לא נכונה. אנחנו לפעמים נותנים פירוש מוטעה למושג הזה 'הכלה' וישנם ילדים שדווקא בגלל עודף הכלה הם מאבדים את הדרך.
מה כן אומר המושג 'הכלה'? דבר ראשון - מודעות! להיות מודעים למה שעומד מאחורי ההתנהגות של הילד, לקשיים שלו לתופעות נפשיות שאולי עוברות עליו (וכדאי להכיר אותן גם מהפן המקצועי ולדעת מה ההשלכות שלהן ואיך מטפלים בזה), זאת אומרת להבין את שורש הבעיה ולא לחסל את הסימפטום בלבד עם 'שתי סתירות וגמרנו' כפי שהיה מקובל ולגיטימי בעבר, אבל זה בהחלט לא אומר שאתה כהורה או מורה הצריך להימנע מלעמוד על העקרונות שלך ועל דרך החינוך שאתה מתווה.
עוד באתר:
אז מתי כן לעמוד על שלנו להיות קשוחים ולא מתפשרים ומתי לגלות גמישות ויכולת ההכלה? האזינו לדברים המלאים:
