ובמילים הללו פתחה פסטג את התוכנית:
אם יש משהו שגורם לי לחייך בימים האלה, אלה האנשים, שכל התכניות שלהם השתבשו הם פותחים שיחה או כותבים פוסט עם המילים "האדם מתכנן והקב"ה צוחק" (הם לרוב אומרים את זה באידיש אבל בעיקרון זה אותו הרעיון) ואז, אחרי שהם סיימו להגיד את זה. הם מתחילים לתכנן מחדש.
אם אני לא טועה, איינשטיין היה זה שאמר, שאי שפיות זה לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות.
עוד באתר:
אין לי שום דבר נגד תכנונים, העולם שלנו צריך להתנהל בדרך של טבע. למה? לא כי זה הגיוני או חכם או ריאלי אלא כי זה היה רצון ה'.
אבל, לתכנן מתוך תובנה שמה שיציל אותי זה התכנון שלי, להתנהל בעולם כשהביטחון שלי יושב על איכות התכנונים שלי, על היצירתיות שלי בפתרון בעיות. על העסק שלי (יש כרגע כמה בעלי עסקים שמאד מאד מוטרדים מהיכולת של העסק שלהם לתת להם ביטחון בזמן הקרוב) זה לחזור שוב ושוב על אותה פעולה, ולצפות שזה יעבוד.
חוסר ההיגיון שבדבר הזה, גורם לזה, שגם אם אתם חושבים שזה הדבר הנכון זה מציף אתכם חרדה ופחד ושיתוק כי משהו, שלא תמיד אתם מבינים אתו, אומר לכם בפנים, שאין באמת על מי ועל מה לסמוך.
מי שקצת עוקב אחריי יודע שכבר כמה שנים טובות שאני מתמודדת עם לא מעט אתגרים כלכליים. היום אני יודעת בוודאות שלא יכולתי לבקש לחיי משהו טוב יותר, כדי לצמוח ולהתפתח. כבר כמה שנים אני לומדת אמונה לא באופן מטפורי אלא בעיקר דרך תניא וחסידות ובשנה האחרונה הכנסתי לחיי את שער הביטחון של רבינו בחיי.
הלוואי ויכולתי להעביר לכם במילים את השינוי שחל בי ובחיי. המציאות שלי עדיין לא השתנתה. אבל האופן בו אני מתנהלת בתוך המציאות הזו היא פשוט קסם. או במילים יהודיות: אני חיה גאולה. מאדם חרדתי, שמתנהל מתוך חרדה שהחרדה מנהלת אותו ועוטפת לו את החיים, הפכתי לאדם רגוע, שליו אני מוצאת את עצמי מתעסקת בעניינים של אחרים, כאילו אצלי גן עדן. האמת לא כאילו. זו המציאות שלי.
וודאי שישנן נפילות. וודאי שישנם ימים לא קלים. מדובר בעבודה קשה ביותר, שלעולם לא נגמרת. אבל הכמות, העוצמה, המהירות בה אני מתאפסת ומרימה את עצמי, היא מטורפת.
כבר תקופה שאני לומדת בכל בוקר שער הביטחון. בשיעור אותו מעבירה גברת בת שבע דרגן ואם גם אתן רוצות להצטרף זהו מספרה: 053-5337379.
אל תפריעו לעצמכם לתכנן, אבל בואו תוסיפו לעצמכם 3 דקות של למידה על מי ומה על צריך להישען.
ותוספת אחרונה, ראיתי היום מכתב מדהים של הרבי מליובאוויטש בפוסט שכתבה חברתי ובמכתב הרבי כותב כמה טיפשות יש בלתכנן מה יקרה מחר.תחיו את היום.
תחיו את הרגע. תוסיפו אור תעשו מעשים טובים ותגידו תודה גדולה על מה שיש לכם עכשיו. "תניא רבי אלעזר הגדול אומר: כל מי שיש לו פת בסלו, ואומר מה אוכל למחר, הרי זה מקטני אמונה"
והנה תוכנו של השיעור הראשון בשער הביטחון:
אחד הצרכים הבסיסיים של האדם הוא הצורך בביטחון. כדי שהאדם יוכל לתפקד בעולם באופן מיטבי הוא זקוק למשהו שיוכל להישען עליו. להיסמך עליו ולבטוח בו.
הבעיה היא שאין לנו באמת משהו שניתן לסמוך עליו. המציאות בעולם היא הפכפכה. משהו שכרגע נדמה כמשהו חזק מתברר בהמשך כמשהו שלא מחזיק אפילו מים. אנשים שסמכנו עליהם, עסקים, תוכניות חיסכון. ועלינו? אנחנו יכולים לסמוך? לכאורה אנחנו אמורים להיות הכי קרובים אל עצמנו, האינטרסים שלנו משותפים עם עצמנו, הרצונות שלנו זהים ומי ידאג לנו אם לא אנחנו? אבל גם פה, האם באמת אנחנו יכולים להיות בביטחון? כמה פעמים אכזבנו את עצמנו? ומה עם הפחדים והחולשות שלנו? איך אפשר לסמוך על עצמנו ככה? מה שאומר, שאין באמת על מי לסמוך.
חיים ללא ביטחון, חיים ללא משהו יציב, איתן, חזק מספיק להישען עליו, הם חיים שטופי דאגות, חרדות ופחדים מסוגים שונים. אנחנו מוצאים את עצמנו מסתובבים ומבזבזים את רוב היום שלנו על דאגות מפני העתיד. על דאגות שהדברים שאנחנו רוצים לא יתנהלו כמו שאנחנו רוצים. שלא יהיה לנו, שייגמר לנו, שיקחו לנו. שלא יאהבו אותנו. אני סומכת על כל מי ששומע שיודע על מה אני מתכוונת.
רבינו בחיי, חי לפני 1000 שנה. כשאני לומדת את שער הביטחון, אני נפעמת בכל פעם מחדש כמה חכמה וידע מתקדם קיים בספר חובת הלבבות. כל השיטות העכשוויות שמסתובבות בעולם, כל הכאילו חדשנות לאיך צריך לחיות ומה צריך לעשות כדי שהחיים שלנו יהיו טובים, נכונים ובריאים יותר, קיימים שם. שער הביטחון הוא השער הרביעי בספר חובת הלבבות. בשלושת השערים הראשונים מדבר רבינו בחיי על כך שאין בעולם שום דבר חוץ מהקב"ה. הוא מבקש מאתנו להתבונן. לפקוח את העיניים ודרך ההתבוננות הזו לראות שהמציאות היחידה היא הקב"ה ושהוא היחיד שמנהל את העולם ואחראי באופן אישי וצמוד על כל נברא ונברא. הקב"ה הוא זה שברא אותנו וזה שאחראי בכל רגע ורגע על הקיום שלנו. ולא רק זה, אלא שהוא מיטיב איתנו בכל רגע רגע הרבה הרבה מעבר למה שמגיע לנו. מאחר וכך, אומר רבינו בחיי, אנחנו צריכים לעבוד אותו, לשמוע לו, לקיים את רצונו ואולי הכי חשוב, להיות בהודיה מתמדת על כל אלה. ואז, מגיע רבינו בחיי לשער הביטחון. שער הביטחון הינו מסמך מפורט, מדויק, ממש ספר הוראות שמי שמשנן ולומד אותו עד שהתוכן הופך לחלק בלתי נפרד ממנו, יגיע לתודעה של ביטחון שמשמעותה – רוגע ושלוות נפש.
בתחילת השער אומר רבינו בחיי שהדבר החשוב ביותר, זה שחשוב יותר מכל דבר אחר הן בעבודת ה' והן ביכולת שלנו להתקיים ולהסתדר בעולם, זה הביטחון. כשביטחון משמעותו עולם פנימי רגוע ושליו. אדם, שטוען שהוא בביטחון בה', אבל עולמו הפנימי לא רגוע ושליו, משקר לעצמו. המדד היחיד לביטחון בה' זו התחושה הפנימית שלנו. בהמשך נראה איך רבינו בחיי עובר על כל תחומי חיינו – הרוחניים והגשמיים ומראה איך אמור לחיות בהם האדם הבוטח. איך צריך לקיים מצוות, איך צריך להתנהל בתוך מערכות יחסים משפחתיות, זוגיות וחברתיות. איך להתנהל בעבודה, בחיי היום יום, עם הבריאות שלנו, עם הכסף שלנו. כשבכל אחד מהתחומים האלה, אם אדם עושה את העבודה הנכונה ומצליח להגיע לביטחון – הוא יתנהל בהם, ברוגע ושלווה.
האזינו:
