נאמר בפרשה: "אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם".
רבינו האור החיים הקדוש מביא את דרשת חכמינו זכרונם לברכה, על תיבת 'אך' שזה בא למעט, שבשביל אדם חולה, מותר לחלל עליו את השבת כדי להחיותו.
ומפרש רבינו הקדוש שלפי זה מתפרש המשך הפסוק 'את שבתותי תשמורו' שחילול שבת לחולה אינו בגדר 'חילול', אלא אדרבה זהו קרוי 'שמירת שבת', שעל ידי חילול שבת זו ישמרו שבתות הרבה.
עוד באתר:
'לדעת כי אני ה' מקדשכם' הודיע הכתוב שקדושת נפש מישראל גדולה מקדושת שבת, שזה נדחה מפני זה, וידוע שהקטן נדחה מפני הגדול, ובזה אתם יודעים 'כי אני ה' מקדישכם', שה' יתברך קידש את עמו ישראל.
[אור החיים כי תשא פרק לא פסוק יד]
–
'חשיבות לימוד הלכות שבת ברבים כי בשעה שהחכם יושב ודורש, נמחלים עוונות השומעים'
ויַּקְהֵל משֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂת אֹתָם:
רבינו האור החיים הקדוש מביא את דברי המדרש, שהמקום היחיד בתורה שנאמר לשון 'ויַּקְהֵל משֶׁה', הוא במצוות שמירת שבת, ולכאורה מה נשתנתה מצווה זו מכל המצוות???
ועונה המדרש, בזה הלשון: 'אמר הקדוש ברוך הוא עשה לך קהילות גדולות, ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת, כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת, ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה, איסור והיתר, כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני'.
עוד מביא רבינו הקדוש את דברי המדרש: 'בשעה שהחכם יושב ודורש, מתכפרים עוונותיהם של ישראל' כלומר, שבאמצעות שמיעת דברי חכמים, יש תיקון וכפרה לנשמות ישראל.
ולפי האמור מבאר רבינו הקדוש, שהפסוק 'אלה הדברים' מתייחס לענין של 'ויקהל משה' הנאמר בפסוק הקודם, ועל זה נאמר 'אשר ציוה ה' לעשות אותם' שיש מצווה להקהיל קהילות ולדרוש להם הלכות שבת המוזכרים בהמשך, ובאמצעות כך 'לעשות אותם' יהיה תיקון וכפרה לנשמתם, ויתקנו וישלימו הני ישראל את נפשותם. [ומתפרש 'לעשות' מלשון תיקון, כמו שנאמר 'ועשתה את צפרניה']
[אור החיים ויקהל פרק לה פסוק א]
