וזה מה שכתב דוד לחבריו עם יציאת השיר:
שיר שכתבתי לפני הרבה שנים וסופסוף זוכה לצאת לאוויר העולם, אמנם בימים קצת מלחיצים, אבל דווקא היום שהרבה אנשים צרכים להיכנס לכל מיני סוגים של בידודים, אפשר להבין יותר כמה זו מתנה אם זוכים לתפוס אפילו רגע קטן של הווה, של שפיות וחיבור לעצמינו.
הלוואי אם בכל החיים שלנו נזכה לפחות לרגע אחד קטן של אמת צרופה, של דבקות אמיתית עם הבורא, כבר שווה כל הבלגן הכללי והפרטי.
עוד באתר:
רבי נחמן מלמד אותנו לפחות שעה אחת ביום ל לכת להתבודד , להינעל באיזה חדר, עדיף בטבע אם אפשר, אבל אפילו אם אין ברירה אפשר גם בשוק הומה, העיקר להקדיש זמן להיות לבד עם בורא עולם, לדבר אתו על הכל כמו חבר טוב.
זו מתנה שאי אפשר לתאר, שאי אפשר להאמין כמה היא יקרה ונפלאה, למי שזוכה להחזיק בדרך הזאת מובטח שיזכה להבין יום אחד לשם מה הוא הגיע לעולם, מה
התכלית שלשמה הוא נברא.
יש אדם קונה עולמו בהווה אחד קטן, הווה נצחי, כי כל מה שטוב הוא נצחי וכל מה שרע הוא חולף עובר כמו צל פורח כמו עלה ברוח.
מילים:
קופצים כמו קופים דואגים על אתמול ומחר
ולהווה תמיד מגיעים מאוחר
פגעי הילדות חרדות הזקנה מכאיבים
מפחד להרגיש איך אני חסר אונים
סוחבים ערמות של שברי חלומות
ניצחונות נשכחים הרגלים ואשליות
כשאתחדש אהיה כל כך מאושר
אצליח לראות איך הרגע מואר
כשאתחדש אפגוש את עצמי
אצליח סוף סוף לדבר עם ליבי
בהווה הנצחי
תמונות מתחלפות בגלריה של דמיוני
יוצרות מציאות או אולי מדע בדיוני
אז בחדר סגור או בטבע מצאתי פינה
שתרם כבשוה זרועות החברה
נשימה עמוקה מתוקה וזכה
משב של תקווה לדקה ארוכה
כשאתחדש אהיה כל כך מאושר
אצליח לראות איך הרגע מואר
כשאתחדש אפגוש את עצמי
אז כבר אעיז לדבר עם ליבי
בהווה הנצחי
הכל אפשרי
בהווה הנצחי
והמילים שלך הם המילים שלי
