בפרשת מצורע פותחת התורה הקדושה בפסוק: "וידבר ה' אל משה לאמר זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן".
אומר רש"י הקדוש: "המצורע" – מוציא שם רע.
מיהו המצורע ?
עוד באתר:
אדם פוגש את חבירו ביום יום, ושניהם פותחים בשיחת מרעים סתמית, ואט אט פעמים שלא שמים לב וגולשים קצת לדיבורים שלא צריך להגיע אליהם, עובר יום או יומיים וכל מיני דברים מעל לדרך הטבע, בראשונה זה הבית ואחרי כן זה עובר אל האדם עצמו והייסורים פוקדים את אותו אדם והוא הופך להיות "מצורע", מגורש מחוץ לשלושת המחנות של עם ישראל, "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" (מזכיר לכם משהו?), ואחרי שיוצא מחוץ למחנה ויושב בדד יש לו זמן של "חשבון הנפש", על מה ה' עשה לו ככה?, וכך הוא חוזר בתשובה, ומתרפא אט אט מצרעתו, כתהליך המובא בפרשתנו.
המהר"ל מפראג הקדוש מוסיף נופך נפלא בענין זה של המדבר לשון הרע (נתיבות עולם, נתיב הלשון פרק ח') בהקדים דברי הגמ' במסכת ערכין (טו עמוד ב'): "כל המספר לשון הרע כאילו כופר בעיקר, שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו איתנו מי אדון לנו (תהלים יב,ה).
"ולפיכך מי שיש לו לשון הרע כאילו כופר בעיקר, כאשר הרע אין ראוי שיבוא מן הפועל כלל, ודבר זה ברור כי כל הנבראים מודים בעיקר, אבל זה שהוא רע אין ההעדר מפעולת פועל וכו', ואף כי העין נקרא גם כן רע והלב גם כן רע נקרא מכל מקום אין זה רע גמור כמו הלשון שהוא צורת האדם כמו שהתבאר למעלה, ולפיכך כאילו אין לו בריאה לגמרי ונחשב שהוא כופר בעיקר.
כי התולדה מורה על העיקר, וכאשר אין התולדה דבר נחשב כי אין הרע נחשב לכלום לכך אין כאן עיקר, אבל שאר אברים שהם רעים בשביל כך אין האדם כולו רע ולא שייך לומר בזה שהוא כאילו כופר בעיקר".
והמסר מדבריו נוגע ללב של כל אחד ואחד מאיתנו, אנו יודעים שלכל אחד מאיתנו גם אם הוא נראה אולי הכי לא סימפטי, אולי גם הכי לא חייכן, הכי לא חברותי, ואנו מייצרים סוג של ריחוק מאותו אדם, בא המהר"ל ואומר לנו מסר: גם אם אתה מדבר על חברך לשון הרע, אתה לא באמת מתכוון לזה, אתה אוהב אותו אהבת נפש, "אין האדם כולו רע", אתה צריך רק להוציא את זה בחוץ ולהבין את השני, זה כל הסיפור. לדבר איתו, אל תחשוב שאתה מעליו, לא משנה באיזה גיל אתה, ומה אתה יודע, תבין שאתה בעצמך "אין האדם כולו רע"…
ומה הדיבור יכול לעשות?
ראיתי מעשה נפלא מה יכול לעשות דיבור אחד ומילה אחת שהובנו שלא כהוגן: (עלון הידברות תזו"מ תש"פ, בשם הרב ארז חזני שליט"א)
"מעשה שהיה בראש ישיבה שטס לאחת הקהילות החשובות בחו"ל כדי לאסוף כספים עבור ישיבתו. בשבת בבוקר הוזמן לשאת את דבריו, וריתק את כל הקהל בדרשה מאלפת. בסעודה שלישית דרש הרב בענין חשיבות החזקת תורה, וחשב בדעתו שהנה כבר נהנה הציבור מאמרותיו, ה"לב" התחמם וממילא גם ה"כיס" יפתח, והוא פתח במגבית למען ישיבתו.
אלא שפתאום פחד ובהלה תקפו את הרב: הוא שם לב שאותו ציבור שכל כך נהנה בבוקר מדרשתו, מסתכלים עליו עתה במין חשד ותרעומת, הוא עלה לבימה ופנה אל קהל המתפללים: "רבותי, ברצוני לדעת האם קרה כאן איזה דבר ח"ו, האם יש למישהו כעס עלי?
להפתעת הרב, קם גבאי בית הכנסת, ושאלו: "האם כבודו כותב ספרי תורה?". הרב השיב: "אכן כן…" כל הציבור נענע בראשו בכעס. עתה אכן התגלה קלונו של הרב ברבים.
ראש הישיבה היה אחוז הלם הוא פנה שוב לגבאי ובקשו שיספר מה קרה, ומה זה שייך לעניין כתיבת ספרי תורה.
נגש הגבאי והתקרב אל הרב, ואמר לו: "אם כבוד הרב מבקש, אז אגלה את הכל, בשעה זו נודע לנו כי כבודו הנו, 'גנב מקצועי ומדופלם'… כבודו לוקח את כל ספרי התורה שבעירו במטרה להגיה אותם, ואחר כך הולך ומוכר אותם בעיר אחרת… לאחר מכן בורח בחוץ לארץ, ומעמיד אצלנו פנים של ראש ישיבה, כדי לטשטש עקבות, ולהוציא מאיתנו כספים במרמה…".
ראש הישיבה החויר כולו, ובקושי הצליח לפלוט את השאלה: "מאיפה לקח הגבאי את כל הסיפור המוזר הזה?". הצביע הגבאי על אחד המתפללים: "הוא שגילה את הסוד". פנה הרב אל אותו אדם ושאל ישירות: "אתה ראית אותי גונב ספרי תורה?".
האיש ענה: "אני לא אמרתי שכבודו גנב את כל ספרי התורה, התכוונתי שגנבתם בסך הכל ספר תורה אחד ויחיד…".
"ואתה ראית אותי בגנבת ספר תורה אחד ויחיד?", ברר הרב. "לא", השפיל האיש את עיניו אבל פלוני, אבל פלוני מהספסל השלישי אמר לי זאת".
ניגש הרב אל אותו פלוני, ושאלו: "אתה ראית אותי בגנבת ספר תורה, או כמה ספרי תורה?". לא, אני רק אמרתי שהרב גנב ספר קודש של לימוד, בכלל לא אמרתי ספר תורה"…
"ומנין לך שגנבתי ספר לימוד?", תמה הרב. "אה", השיב האיש בבטחון, "את זה שמעתי מפיו של היהודי הלמדן היושב לידי כאן". אותו יהודי "למדן" נבוך היה כששמע את כל המשא ומתן בין הרב לאנשי הקהילה. הוא זקף את עיניו בפליאה ותמה: "אני אמרתי שהרב גנב ספר?! אני בסך הכל אמרתי שהדרשה של הרב הייתה כה יפה ומתוקה, שודאי לא המציא אותה לבדו מעצמו, הוא מן הסתם 'גנב' אותה מאיזה ספר…".
מילה אחת שלא הובנה כראוי, ראו נא למה היא גרמה.
כמה מוסר השכל אנו צריכים ללמוד מזה.
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים.
ורפואה שלמה לכל חולי הנגיף בארץ ובעולם בקרוב ממש…
המאמר מוקדש לעילוי נשמתו הטהורה של הרה"ג יו"ר ארגון מתנת חיים הרב אברהם ישעיהו הבר זצוק"ל שתרם רבות למען עם ישראל בכל התחומים.
ת.נ.צ.ב.ה.
