וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת משֶׁה בְּהַר סִינָי, וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַבְּכֹר נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר:
רבינו האור החיים הקדוש, מביא את דברי המדרש ורש"י, שמקשים על פסוקים אלו, שהרי הפסוק אינו מונה אלא רק את שמות בני אהרן, ומדוע פותח הפסוק 'ואלה תולדות אהרן 'ומשה', ומתרצים, שבניו של אהרן נקראים גם כן בניו של משה לפי שלימדם תורה, ומכאן למדנו ש'כל המלמד את בן חבירו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו'.
אולם רבינו האור החיים הקדוש, מפרש הענין בדרך אחרת, וזה לשון קודשו: לומר כי בני אהרן יחשבו על משה, לצד שהוא התפלל בעדם וחיו, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שהועילה תפילתו להציל אלעזר ואיתמר. ואומר 'ביום דיבר ה' את משה בהר סיני' לומר זמן שהתפלל עליהם. וכלל עוד בזה סיבת קבלת תפלתו, שהוא לצד שדיבר ה' אליו בהר סיני, ונעשה ציר [שליח] נאמן לה' בקבלת התורה. עד כאן לשון קודשו.
עוד באתר:
כלומר: בניו של אהרן נקראים גם בניו של משה, כיון שניצלו ממוות על ידי תפלתו, והפסוק מבאר שהסיבה שתפילתו נתקבלה להציל אותם, זהו כיון שה' דיבר אליו בהר סיני, ונעשה ציר ושליח לעם ישראל לקבלת התורה.
ולדברי רבינו האור החיים הקדוש, מובן, מדוע דוקא בניו של אהרן נקראים בניו של משה, והלא משה רבנו לימד תורה לכל עם ישראל, ומדוע הזכיר והדגיש הכתוב זאת דוקא אצל בני אהרן.
ולפי דברי רבינו האור החיים הקדוש מובן, שאצלם היה ענין מיוחד, שגם התפלל עליהם ובזכותו ניצלו.
ובפרשת שמות כותב רבינו האור החיים הקדוש, דבר נפלא, שהסיבה שמשה ואהרן זכו להנהיג את ישראל, וכל עם ישראל נחשבים בנים שלהם, היות שאחותם מרים הצילה אותם. וכמו כן להיפך, מחמת שכל ישראל נחשבים בניו של משה, כי כולם כלולים בנשמתו של משה רבנו, וכמו שאמרו 'משה עמו', לכך מסרו יוכבד ומרים את עצמם לזון אותם ולהחיותם.
ולשון קודשו של רבינו האור החיים הקדוש כך הוא, 'זכו משה ואהרן בישראל, כי בשלהם זוכים, לצד כי יוכבד ומרים נתנו נפשם עלינו ועברו פי מלך, ועוד להם שזנו ופרנסו משלהם, לזה יחשבו עליו 'הוא אבינו הוא מלכנו הוא מושיענו'. וכלך גם כן לדרך זה, כי לצד שאנו ענפי נשמתו של משה דכתיב 'משה עמו', לזה סבלה יוכבד עולינו להגן בעדינו ולספק מים ומזון כמשפט היולדים לבניהם'. עד כאן לשון קודשו. והרי לפנינו שאכן כל עם ישראל נחשבים לבניו של משה רבינו.
ובספרו הקדוש 'חפץ ה' כותב רבינו הקדוש, שמי שמתפלל על אחרים ונתקבלה תפילתו, כל הדורות העומדים אחר כך מאותו אדם שהתפלל עליו תלוים בו, והוא אוכל פירות שבכל דור ודור, אפילו אחרי שהאדם שהתפללו עליו כבר נמצא בעולם הבא.
ובזה מפרש את דברי רבי יוחנן בן זכאי שאמר לתלמידיו לפני פטירתו מן העולם 'כשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים, ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא', שנתכוין לומר להם, שאם ידעו לפני מי הם מתפללין, ויתפללו בכוונה, ממילא תתקבל תפילתם, ועל ידי כך יזכו 'לעולם הבא' דהיינו גם אחר שיהיה אותו שהתפללו עליו בעולם הבא, יהיה להם זכות, בשביל דורותיו.
[אור החיים במדבר פרק ג פסוק א; חפץ ה', מסכת ברכות, דף כז עמוד ב]
זכות הדברי תורה לרפואתו והחלמתו השלימה והמהירה של ירמיהו ירמון בן לאה שיחי* בתוך שאר כל חולי עמו ישראל.
