באותה השבת אירחו משפחת פוגלמן, את יוסי הנער המתקרב שרצה לטעום קצת אוירה של יהדות ושבת מהי..
הדגים הטעימים, באו אל השולחן, יחד עם הסלטים, זמירות השבת הנעימות רק הנעימו ליוסי את האוירה שהוא כל כך הוקסם ממנה.
היה זה בשבתות החורף של השנה, כך שערב שבת היה פנוי ל"עונג שבת", שבו השקיעו המשפחה כדת וכדין, והכל בשביל….. יוסי שלנו!!
עוד באתר:
כשהתיישבו כולם, וטעמו קצת מהעוגות והפיצוחים שהוגשו אל השולחן, שבם השקיעה אמא חני תחי', קיבל יוסי את רשות הדיבור ופתח:
"אוכל לפתוח בשאלה שמציקה לי"?
"בודאי", ענה מוטי אב המשפחה.
אתם בודאי יודעים שלכל אדם יש רצונות, וכוח בחירה, וכך זה הולך איתנו, ואם אני מחליט משהו, אז אני יעשה את זה בגלל שהחלטתי אני ואני חושב שזה טוב, אז למה אתם החרדים כל דבר שאתם עושים צריכים להתייעץ עם רב, אמנם נכון רב יכול להיות אדם שיודע וחכם והכל, אך לכאורה מי הוא בכלל שיחליט?
"שאלה טובה, שאלת צדיק!, אענה לך:
"לא סתם בחר הקב"ה להביא אותך אלינו, דווקא בפרשת פנחס, אמר אבא מוטי, הבה נפתח יחד את פרשת השבוע, ואסביר לך את הדברים אט אט בכדי שתבין:
אומרת לנו התורה הקדושה בפרשת השבוע (כז, טז – יח): "יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה, אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רעה, ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו".
הקב"ה מבקש ממשה רבנו למנות מחליף, שינהיג את עם ישראל בחכמה בדעת ובתבונה, אחרי ה120 שלו.
שואל הסבא מנובהרדוק זיע"א שאלה מעניינת (הסבא מנובהרדוק על התורה): למה התכוונה התורה כשאמרה "איש אשר רוח בו", היעלה על הדעת לבחור איש אשר אין בו רוח?
ומבאר שם, וזה לשונו: "אמנם, ידע משה רבנו כי כדי להיות מנהיג על הציבור, לפתור להם את כל שאלותיהם ודרישותיהם, נחוץ אדם כזה, שיודע רוח כל אחד ואחד, ותוכנתו וטבעו ומידותיו, וכל הטעותים שלו [הטעויות] ולפתור שאלותיו לפי רוחו ודעתו, ודרך שכלו. וכיון שבני אדם, כשם שאין פרצופיהן דומין זה לזה, כך אין דעתם דומין זה לזה (ירושלמי ברכות פ"ט) נחוץ לזה איש האשכולות אשר כלולים בו כל חלקי בני אדם, ויודע לסדר לכל אחד כפי חלקו המיוחד לו ויתן לו עצות ותחבולות, וישתתף עמו לעיין בו ולהעלות ארוכה לכל מדויו [יסוריו].
והמנהיג זקוק לזה לשני דברים: האחד, הכרת בני אדם, להכיר כל פרט ופרט מה שמיוחד לו, והשנית, לפתור כל אחד כפי ענינו. ועל אדם ממין הזה שיש בו יכולת משני הדברים, שאל מאת ה' ואמר "יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר", דייק לו תואר זה בכאן, כלומר לפי שאתה אלהי הרוחות.
לפיכך תדע למצוא איש אשר יודע כל הרוחות, ויכול להלוך עמם להבין חסרונם ותיקונם, ואדם כזה ראוי להיות מנהיג העם. והשיב לו ה': קח את יהושע "איש אשר רוח בו". ביאורו, שיש בו רוח להיות מנהיג על עצמו, ואדם כזה ראוי להיות מנהיג גם כן על הציבור.
כי בהיות רוחו כל כך חזק, עד שיכול למשול על טבעו ומידותיו, ולפתור לעצמו כל שאלותיו ותביעותיו על פי ההשקפה האמיתית, ואינו מפחד מכל הרוחות שבעולם, אדם כזה יכול להנהיג את הציבור, ולחנכם כל אחד חינוכו המיוחד לו, לפי דרגתו ומהותו".
"קצת ארוך יוסי יקירי, אך אני חושב שהתשובה לשאלתך טמונה כאן".
למה אנו לא יכולים לזוז כפסע, בלי דעתם הגדולה של גדולי ישראל?
הם האנשים היחידים שנקיים מכל נגע אישי.
הם האנשים היחידים שמנהיגים על עצמם, ומנהיגים על טבעם ומידותיהם.
הם האנשים עם האמת הכי ברורה שיכולה להיות ונקייה מכל שיג ושיח…
האם אנחנו כך?
לא נראה לי, שכל אחד מאיתנו יכול להנהיג ציבור, יש בו את הכוחות להנהיג..
ולכן אנו כפופים לדעת גדולי ישראל שיודעים להורות לנו את הדרך אשר נלך בה את המעשה אשר נעשה…
יוסי חייך חיוך גדול והנהן בראשו לאות הבנה, וכך המשיכה לה השיחה שעות ארוכות…
בצאת השבת, יצא יוסי מחוזק יותר ובדעה אחרת על החיים.
ומה הדאגה של מנהיג אמיתי, ומסירות נפשו?
הבה נלמד זאת מהמעשה הבא (אוצרותינו, במדבר עמוד 407):
"כארבע עשרה שנים קודם פטירתו של מרן, עם התקרבו לגיל שמונים, חש מרן בלבו. הבהילוהו לבית החולים, והרופאים המומחים שבדקוהו, קבעו כי עליו לעבור צנתור בלבו. בכל רחבי הארץ והעולם נערכו תפילות לרפואתו, ובני משפחתו הקיפו את מיטתו בחרדה עמוקה.
הצנתור נקבע ליום מסוים, ובבוקרו של אותו יום ביקשו הרופאים להכין את מרן לקראת הניתוח. אלא שאז פנה מרן אל הרופאים וביקש מהם בקשה יוצאת דופן: "אנא, תנו לי חופשה של שלוש שעות מבית החולים. ובעוד שלוש שעות אשוב לכאן, על מנת לעבור את הצינתור".
הרופאים לא הבינו את פשרה אל החופשה, וניסו לשכנעו שהטיפול אינו סובל דיחוי, אך הוא התעקש. כאשר ראו כי מנוי וגמור עמו ללכת לביתו, אישרו את דחיית הניתוח, ומרן יצא לביתו, מלווה בבני משפחתו הקרובים.
ואכן, כעבור שלוש שעות בדיוק שב מרן לבית החולים. הצנתור בוצע בהצלחה, והכל הולך למישרין לשמחת כל בית ישראל.
מה עשה מרן באותן שלוש שעות? ומדוע נזקק לאותה חופשה מוזרה?
ובכן, הסוד התגלה לאחר שמרן התעורר מן ההרדמה. וכך סיפר מרן לבניו ולבני ביתו: "לפני תקופה מסויימת הובאה לפניי שאלה חמורה בעניינה של אשה עגונה. מדובר באשה שבעלה עזב אותה לאנחות, ובמשך שנים היא מצפה לפסק הלכה, שיתיר אותה מכבלי עגינותה, כדי שתוכל להמשיך בחייה.
"רבנים רבים ניסו למצוא לה היתר, ולא הצליחו. כמוצא אחרון, הביאו את השאלה לפתחי. עסקתי בכך במשך שעות רבות, וכמעט שהצלחתי למצוא לה היתר" סיפר מרן בהתרגשות, "אולם אז האישפוז בבית החולים קטע את כתיבת התשובה.
"מתחילה חשבתי, שלאחר שאשתחרר, בעזרת ה', אשלים את המלאכה. אולם כאשר התקרב מועד הניתוח, אמרתי לעצמי: וכי מי מבטיח לי שאצא מכאן? ואם חלילה לא אעבור את הניתוח בשלום, מה יהיה על אותה עגונה אומללה? היא תמשיך לחיות את חייה כטשה בודדה וגלמודה…"
"ביקשתי איפוא לדחות את הניתוח בשלוש שעות", שח מרן לבני ביתו ההמומים, "ובמשך אותן שעות סיימתי את תשובתי בעניינה של העגונה, ברוך ה' נמצא הפתח להתירה! רק אז ניגשתי לניתוח בלב רגוע".
"נרגעתי, סיים מרן "כי ידעתי שגם אם חס וחלילה לא אצא מכאן בחיים, אותה אשה תוכל להמשיך בחייה…"
כוח של מנהיג.
–
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים !!!
המאמר נכתב לרפואת בני יקירי: יונתן בן ספיר רעיה הי"ו. ומוקדש לכל ילדי הc.p בארץ ובעולם !!
