'היום הרת עולם, אם כבנים, אם כעבדים'
מבאר רבינו האור החיים הקדוש, ביאור נפלא על מה שאומרים בתפילת ראש השנה לאחר תקיעת שופר: 'הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם, הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָם, אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים, אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, וְאִם כַּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ וְתוֹצִיא לאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ קָדוֹשׁ'.
כלומר שאנו שואלים מהקדוש ברוך הוא שיתנהג איתנו כמו בנים שלו, או לכל הפחות כמו עבדים שלו.
עוד באתר:
וכנגד זה משיב הקדוש ברוך הוא את הפסוק הנאמר בספר מלאכי 'בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו, וְאִם אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי, וְאִם אֲדוֹנִים אָנִי אַיֵּה מוֹרָאִי'. דהיינו, 'כבוד' מרמז על מצוות עשה שעל ידי קיומם מתרומם כבוד ה'. 'מורא' מרמז על מצוות לא תעשה, שלא לעבור על מצוות ה' מחמת מורא מלכות.
ומשיב הקדוש ברוך הוא אם תרצו שאהיה לכם כאב 'איה כבודי' למה אתם לא מקיימים מצוות עשה כמו שצריך, ולמה אתם לא מכבדים אותי כמו שכל בן מכבד את אבא שלו, ולמה אתם לא מתאמצים להוסיף ולקיים עוד מצוות ולעשות נחת רוח לפני.
וגם אם תרצו שאהיה לפחות כאדון ומלך, ואתנהג עמכם כמו כל אדון שנותן לפחות צרכי קיום בסיסיים לעבדים שלו, אז שאלתי אליכם היא 'איה מוראי', למה אתם עוברים על מצוות לא תעשה.
[מאור החים – לתלמיד רבינו עמ' כב]
'גם רשעים זוכים ליחתם לחיים – אם יש להם קצת זכויות'
אמרו חכמינו זכרונם לברכה שלשה ספרים נפתחים בראש השנה, אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים ואחד של בינוניים.
'צדיקים גמורים' נכתבים לאלתר לחיים. 'רשעים' נכתבים לאלתר למיתה. ולכאורה קשה, שהרי במציאות אנחנו רואים רשעים שנשארו לחיות ולא מתו במשך השנה???
ומבאר רבינו האור החיים הקדוש שיש שני סוגי רשעים. מה שהגמרא מדברת זהו ב'רשעים גמורים' שאין להם שום זכות, והם נכתבים למיתה מיידית. אבל יש עוד סוג של רשעים, שיש להם קצת זכויות, וגם הם נכתבים למיתה, אלא שהקדוש ברוך הוא משאיר אותם לחיות, כדי שיספיקו לקבל שכרם בעולם הזה, ולא ייהנו מהעולם הבא, ואין לך 'מיתה' גדולה מזו.
[מאור החיים – לתלמיד רבינו עמ' כה]
'החשיבות והזהירות לומר את כל הפיוטים והתחינות'
רבינו האור החיים הקדוש מזהיר ומעורר שצריכים לומר את כל הפיוטים והתחינות ולא לדלג עליהם. וזה לשון קודשו: 'ראיתי להוכיח לחזק המנהג שנהגו לומר הרבה פזמונים ותחינות ביום התענית וביום ראש השנה ויום הכפורים בתוך שמונה עשרה כפי סדר הנוגע לכל אחד, כי כן נתנו רשות רבותינו להוסיף כפי מה שירצו, ודלא כמנהיגים להשמיט הפזמונים ביום הכפורים מתוך התפילה כי מנהג אבותינו תורה, וכן ראוי להניח הסדר שכתוב במחזורים.
[חפץ ה' – מסכת ברכות דף יא עמוד א]
