אהרן דוידוביץ, מארגון 'חסדי עמרם', המפעילים שירותי רפואה ומטפלים בחולי קורונה בביתם, מספר כיצד עובד המערך: "אדם שלא מרגיש טוב ויש לו תסמינים של קורונה, פונה אלינו ומקבל כל עזרה שאפשר לתת בבית, את אותה עזרה שנותנים בבית חולים".
"זה הבחירה של האדם עצמו לקבל את הטיפול בבית", מספר דוידוביץ בשיחה עם בצלאל קאהן ב'מהדורת הבוקר' כאן ב'קול חי' ומפרט גם למה: "זה יותר טוב מבחינה מוסרית, כי בתי חולים אמורים לתת טיפול לחולים, קורונה היא לא מחלה קשה, היא מאוד קלה. זה לא התקף לב ולא סרטן – וכל מיטה שאפשר להחזיק פנויה ולשחרר את העומס מבתי החולים – עדיף".
"לחולה עצמו זה יותר טוב כי ברגע שהוא מקבל את אותו טיפול שהיה מקבל בבית החולים – בבית. הוא משתחרר מהרבה בעיות ולחצים שמסביב", מוסיף דוידוביץ.
עוד באתר:
לדברי דוידוביץ: "הבעיה של הטיפול בבית חולים, הטיפול של הקורונה זה לא טיפול קשה אבל ברגע שבן אדם מגיע לבית החולים הוא מנודה, הצוות הרפואי מפחד ממנו ובצדק. אם הוא מבקש כוס מים – לוקח זמן עד שהוא מקבל (ורוצים לתת לו), כי צריכים להתלבש ולהתמגן. הוא לא מקבל עזרה אונליין – מה שהאשה והילדים בבית יכולים לתת לו, את העזרה האישית. וגם מבחינה רפואית – הוא מקבל טיפול זמין יותר".
לגבי הסיכון להדבקת בני המשפחה שמטפלים בחולה בבית, אומר דוידוביץ: "נכון, הם נדבקים – אבל הם נשארים בבית ולא יוצאים. גם את עצמם זה לא כ"כ מסכן, כי לרוב הם צעירים יותר וללא מחלות רקע".
לשאלת קאהן באיזה סדר גודל מדובר, עונה דוידוביץ כי "אין לי את הנתונים הטכניים כרגע, אבל מעל אלף איש טופלו אצלינו".
דוידוביץ ספר על השתלשלות העניינים – כיצד התפתח המיזם: "הגיע רב מכובד, זקן, לבית חולים לאחר שחלה בקורונה והגבאי שלו הצליח להיות חולה יחד איתו בשביל לעזור לו, והוא אומר לנו 'אנשים שוכבים שם בבית החולים, הצוות מפחד מהם, אין להם מצב רוח ואין להם עזרה, והרב הזה הוא יצא מהקורונה כי הייתי לידו, כי הסתובבתי איתו במחלקה, דיברנו עם חולים אחרים, הוא היה החולה היחיד במחלקה שפשוט חי שם, השאר מתים מהלכים".
