וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים:
כל עבירה שאדם עושה, הוא בורא באמצעותה מלאך משחית שמקטרג עליו לפני ה' ורוצה לאבדו. אלא שאין הוא יכול להזיקו בפועל עד שה' ידון וישפוט את האדם, וזהו אחד משלוש עשרה מידות של רחמים הנקרא 'נושא עוון', שה' סובל את החטא של האדם למרות הקטרוג.
אולם אם האדם מלא בעוונות והרבה להרשיע, אז יכול המקטרג לאבדו לפני שהקדוש ברוך הוא ישפוט אותו, כי אדם זה משפטו מפורש וברור.
עוד באתר:
ובזה מפרש רבינו האור החיים הקדוש את כוונת הכתוב כאן, 'ותשחת הארץ' שהם הרשיעו והשחיתו כל כך, עד שהמקטרגים יכלו להזיקם 'לפני האלוקים' כלומר קודם שהקדוש ברוך הוא ישפוט אותם.
ומוסיף רבינו הקדוש שכאן כתוב שם 'אלוקים' שזה בחינה של מידת הדין. ואילו בסוף פרשת בראשית נאמר 'וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם'. נאמר שם הוי"ה שזה בחינה של מידת הרחמים, ומדוע השינוי???
אלא לרמז שגם מידת הרחמים התהפכה למדת הדין לצד מעשה הרשעים, וגם היא מסכימה למקטרג.
[אור החיים נח פרק ו פסוק יא]
