וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ: וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ: וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת: וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו:
בפרשתנו אנחנו לומדים על מעשי החסד שעשתה רבקה אמנו עם אליעזר, שנתנה לשתות, לו ולעשרה גמלים שלו, וזה היה המבחן שהציב אליעזר, לראות אם היא ראויה להינשא ליצחק אבינו.
רבינו האור החיים הקדוש כדרכו בקודש, לומד כמה נקודות מהנהגתה של רבקה אמנו, איך עושים חסד בצורה הנכונה.
עוד באתר:
נקודה ראשונה: רבקה אומרת לאליעזר 'שתה אדוני' ורק כשהוא מסיים לשתות אומרת לו 'וגם לגמליך אשקה'. ולכאורה קשה מדוע לא הייתה אדיבה לומר לו כבר בתחילה שתיתן לשתות גם לגמליו?
אלא שחשבה בלבה, שאם תאמר לו בתחילה שגם הגמלים צריכים לשתות, הוא יכנס ללחץ כדי שלא להטריח אותה כל כך הרבה. לכן אמרה לו 'שתה אדני' כלומר: כעת רק אתה בראש שלי, ויש לי את כל הזמן בעולם רק בשבילך, ורק לאחר שהוא סיים לשתות אמרה לו שעכשיו היא תתן גם לגמלים.
נקודה שניה: רבקה אמנו לא הסתפקה בהנחת המים לפניו, אלא היא החזיקה את הכד בידה מתחילת השתיה עד הסופה, וגם הכניסה לו ממש לתוך הפה, כדי שלא יצטרך לטרוח בכלל.
נמצינו למדים: 'חסד כפוי' שאדם עושה כי אין לו ברירה, ורוצה רק להרגיע את המצפון של עצמו, הוא עושה רק לצאת ידי חובתו המינימלית, אבל 'חסד אמיתי' שאדם מחפש באמת לתת לשני, הוא רק מחפש מה עוד הוא יכול לעזור לשני.
נקודה שלישית: יש שינוי בין שתיית אליעזר לשתיית גמליו. אצל אליעזר נאמר 'ותכל להשקותו' שזמן סיום השתייה שלו היה תלוי ברצונה שהיא החליטה מתי להפסיק לתת לו לשתות, ואילו אצל הגמלים כתוב 'עד אם כילו לשתות' שסיום השתייה היה נתון להחלטתם.
והתשובה היא, ידוע שאדם שבא עייף מן הדרך, ריבוי השתייה עלולה להזיק לו, ורבקה עשתה חסד בתבונה והשכל, ששיערה מהו הכמות שאליעזר יכול לשתות בצורה שלא תזיק לו, ולכן כשהיא ראתה שאליעזר הגיע לשלב שאם יוסיף לשתות עלול להינזק, מנעה ממנו את המים לטובתו. אבל אצל הגמלים שאינם ניזוקים מריבוי השתייה, נתנה להם לשתות ללא הגבלה.
נמצאנו למדים: צריך בכל מקרה להתבונן האם לא מזיקים לאדם באמצעות ה'חסד', וגם חסד צריך להיות במטרה לסייע ולא להזיק.
[אור החיים חיי שרה פרק כד פסוקים יח יט]
