אריטוריקה בפרשה: לגמגם בביטחון עצמי \ ארי טננבוים

לדעתי אומנות הדיבור זה דבר חשוב מאוד לחיים. אני טוען כי מי שיודע לדבר נכון – יצליח יותר. מי שיודע לשכנע נכון – יצליח למכור יותר. ככל שיותר נלמד על אומנות הדיבור – כך ייטב לנו בחיי היום יום ובטח בעסקים. לכן, אגב, קראתי לעצמי "אריטוריקה". מין שילוב של שמי 'ארי' ו'רטוריקה' – שזה אומנות הדיבור.

אני יכול לתת לכם דוגמאות לרוב איך אומנות הדיבור עזרה לי אישית בחיים הפרטיים. כמו גם במציאת עבודה ובעבודה עצמה. בדירה שלי וברכב שקניתי. אני יכול להסביר לכם איך אומנות הדיבור עזרה לי לנהל וויכוחים וגם לנצח בהם. אבל רגע לפני. שמתי לב למשהו בפרשה שנתן לי הארה על כל הנושא הזה של אומנות הדיבור. משהו משנה תפיסה לגמרי. משהו שחייב אותי לחשב מסלול מחדש.

השבוע נדבר על נושא החשוב מכל. איך לדבר נכון.

עוד באתר:

צפו בראיון הנדיר

'שר הצללים' הדגיש: "הפכנו קטסטרופה לניצחון אסטרטגי"

שמעון כץ

מתקפה נטולת כפפות

"לרב יצחק יוסף אתה קורא קבוצה קטנה שמשקיעה כסף?"

אבי יעקב

צפו בדבריו

נתניהו על עלילת שדה תימן: "הפיגוע ההסברתי הקשה ביותר"

שלמה ריזל

בזכות הרבי

משרדו נחרב בתקיפה, עורך הדין ניצל והתפילין שרדו

שלמה ריזל

ה' מצווה את משה ללכת לפרעה על מנת שישלח את ישראל ממצרים. משה תוהה לפני הקב"ה (יב' ו' ואחר כך שוב בפסוק ל') "איך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים".

בתגובה ה' מצרף את אהרן שיהיה למשה לפה. אבל בין כך ובין כך משה הגיע ביחד עם אהרון לבית פרעה. הוא היה אומר את מה שה' ציווה אותו בלשון הקודש (בדיוק כמו שה' אמר לו) ואהרן היה מסביר לפרעה 'בשפה שלו' מה משה אמר.

שימו לב למשהו חשוב מאין כמותו. נקודה שתמיד רציתי לשים עליה דגש והפרשה נותנת לנו את ההזדמנות:

מנהיג ישראל. מושיען וגואלם. האיש שעיני העם כולו נעוצות בו – לא נעים לומר, מגמגם. קשה לו לדבר. משפט אחד הוא לא מצליח לומר ברצף.

איך? עולה כאן השאלה. איך יכול להיות שהמנהיג הכי גדול בעולם היהודי לא ידע לדבר נכון? ויותר מזה: איך זה מסתדר עם כל מה שאמרתי כמה חשובה היא הרטוריקה? הרי לפי תפיסתי בשיטת "אריטוריקה" – אומנות הדיבור זה הדבר הכי חשוב בחיים. מי שיודע לדבר נכון – יצליח. והנה בא משה. המנהיג. והוא בכלל מגמגם. הנה לנו עובדה שלא צריך לדעת לדבר טוב בשביל להצליח.
אז נכון. צודקים. לא תמיד צריך לדעת לדבר נכון. יש עוד משהו חשוב הרבה לפני דיבור מול קהל בטורקיה משובחת: קוראים לזה: ביטחון עצמי.

משה אולי גמגם, אבל היה לו את הביטחון עצמי לבוא מול פרעה ולהגיד לו (ועוד בלשון הקודש) את דברי ה'. לא הפריע לו שהוא גמגם. לא הפריע לו שפרעה לו בדיוק מבין את המילים היהודיות העתיקות שהוא מדבר. הוא נעמד מולו – ללא מורה ופחד – ונתן לו נאום. פעם "שלח את עמי" ופעם על מכה חדשה שתבוא עליו.

וכשאתה רואה מולך מישהו עם ביטחון עצמי. לא משנה מה הוא אומר – אתה מקבל את מה שהוא אומר.

אז יותר משחשוב מה להגיד – חשוב איך להגיד.
נזקוף גב, נרים ראש ונדבר בביטחון עצמי.