כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם'.
רבינו האור החיים הקדוש מבאר, שיש שתי דרכים בעבודת ה'.
א. עבודה מיראה.
ב. עבודה מאהבה. ובכל אחת מהדרכים כשהיא לבדה, יש בה מעלה וחסרון…
עובד מיראה
המעלה, שאינו משנה כלום, כי הוא מפחד, והחסרון, שאינו מקבל שכר כפול, אלא רק לאלף דור…
עוד באתר:
עובד מאהבה
המעלה שמקבל שכר כפול, כי מקבל שכר לאלפים, והחסרון, שמרוב אהבה וחיבה יכול לזלזל קצת במצוות ה', ולא לדקדק בהם כעובד מיראה…
ועיקר עבודת ה' צריכה להיות מאהבה ולא מיראה, והקדוש ברוך הוא חפץ שיעבדו אותו בני ישראל מאהבה, כי אז שכרם כפול ורצונו של ה' להיטיב לעם סגולתו.
אולם צריך ליזהר שמרוב הרגשת אהבה וחיבה, לא יבוא האדם ויזלזל בקצת ממצוות ה', מתוך מחשבה שמחמת האהבה והקירבה לא יקפיד ה' עליו, ומי לנו גדול ממשה רבינו שטעה בזה, ודיבר קשות אל הקדוש ברוך הוא, ואמר 'למה הרעותה לעם הזה, למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך'.
וזה היה מחמת הרגשת קרבתו ואהבתו הגדולה, ולכן הדרך המובחרת היא, לשלב את שני המדות יחדיו, ולעבוד את ה' מתוך 'יראה ואהבה'.
וכותב רבינו הקדוש שכל זה מרומז בפסוק כאן: 'כה תאמר לבית יעקב' שאותם שהם בדרגה נמוכה של בחינת שם 'יעקב' (לשון עקב) שהם עובדים את ה' רק מ'יראה', תאמר להם שיש עוד דרך בעבודת ה' של 'אמירה'.
כלומר, לשון רכה וחיבה המסמלת על 'אהבה'. ואותם שהם בדרגה גבוהה של בחינת 'בני ישראל' (לשון שררה) כלומר, הצדיקים שהם עובדים את ה' מאהבה, שיוסיפו בדרך עבודתם גם את דרך היראה, וזהו לשון 'ותגיד' שהם דברים קשים כגידים, שזה מסמל על היראה.
וכל כת בישראל, צריכה להשלים ולהוסיף את החלק שחסר לה בעבודת ה'.
לכך הוסיפה התורה ואמרה, 'אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים' שזה כולל גם 'יראה' שיתבוננו בעונש המצריים על זלזולם בהקדוש ברוך הוא, וגם 'אהבה' שיראו מה שעשה הקדוש ברוך הוא למען אהבת עמו ישראל.
[אור החיים יתרו פרק יט פסוק ג]
