אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לּוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ:
מבאר רבינו האור החיים הקדוש יש שני סוגי אנשים שזכו לנשמה טהורה…
א. יש שזיככו את גופם וזכו בנשמה בטרחה ויגיעה עצמית.
עוד באתר:
ב. יש שזכו לנשמה גבוהה מצד אביהם הצדיק שהמשיך להם במחשבתו נשמה טהורה בשעת הזיווג.
החילוק בין שני הסוגים הללו הוא, שהראשון קנה את הנשמה להיות כ'אשה' וגם אחרי פטירתו היא מחוברת אליו, וצדיקים במיתתם קרויים חיים. ואילו השני שלא טרח בזיכוך הנשמה, אינה מחוברת אליו לאחר פטירתו.
גם על ידי מעשי האדם, שעוסק בגשמיות, אך מטרתו רק כדי להחיות את עצמו, בשביל עבודת השם יתברך, הרי הוא בזה מזכך את הגוף להיות רוחני, ולכך גם לאחר פטירתו הנשמה יכולה להתחבר אליו. לכן גם נקראת הנשמה 'אשה', כי צריך לזון ולפרנס אותה במצוות ומעשים טובים, ובכך מחברים את הגוף עם הנשמה להיות אחד, כמו איש ואשה, כלומר שגם הגוף הופך להיות רוחני.
כל זה מרומז בכתובים: 'אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא' שקנה את הנשמה הנקראת 'אשה' ודאג לפרנס אותם במצוות ומעשים טובים, 'וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ' גם לאחר יציאתו מהעולם…
אבל אם 'אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה' שזכה במתנה לנשמה גבוהה מאת הקדוש ברוך הוא אדון העולם. אז 'הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ' שהיא הנשמה הנקראת 'אשה', והמעשים טובים שהם 'ילדיה', יהיו לאדוניה, שלא ילכו עמו אחר פטירתו.
[אור החיים משפטים פרק כא פסוק ד]
