אמר דוד המלך עליו השלום, בספר תהלים 'וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹקִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי'. כלומר, 'מצוות שהאדם עושה כשהוא מלוכלך בחטאים, לא יתרצה בו ה', כמו מי שמקיים מצוות ומעשים טובים כשהוא נקי מחטאים.
ולכן לאחר פרשת העריות, כתבה התורה 'את מצוותי תשמרו', כי בלי פרישה מאיסור, ערך קיום המצוות קטן יותר, מאשר אדם פורש מהאיסור וגם מקיים מצוות.
וכתב רבינו האור החיים הקדוש וזו לשונו הקדושה: 'כי טומאת חטא זה [של עריות], משרה טומאה על כל איברי האדם וכוחותיו, וכיון שכן, כל הלאוין לא ימנע מהן כי בכל אבר טומאתו בו. וכן מצות עשה, והגם שיעשה לפעמים איזו מצוה, אינה מצוה, כי לא יתרצה בה הבורא יתברך שמו, כי אין חפץ לה' בהם אלא במצוה הנעשית בקדושה.
עוד באתר:
ובפרשת יתרו מפרש רבינו הקדוש, שלכן נצטוו עם ישראל במעמד הר סיני לשוב בתשובה, וכמו שנאמר 'וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ' ודרשו חכמינו שכל מקום שנאמר 'ועתה' הכוונה לעשיית תשובה, שלפני שבאים לשמוע ולקבל התורה, עליהם לקיים את מצוות התשובה הרמוזה בתיבת 'ועתה'.
נמצינו למדים:
כמה אדם צריך להיות סור מרע ואחר כך ועשה טוב, להתנקות מחטאיו וממעשיו הרעים, ומיד, קיום מצותיו, ומעשיו הטובים יעלו לרצון.
[אור החיים אחרי פרק יח פסוק ד]
היום חמשה ועשרים יום לעומר שהם שלשה שבועות וארבעה ימים
