'לעתיד לבוא הבכורים יעבדו בבית המקדש יחד עם הכהנים'
וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם אֲנִי ה':
רבינו האור החיים הקדוש מביא בשם חכמינו זכרונם לברכה, שמתחילה היו אמורים בכורי ישראל לעבוד בבית המקדש, אך מחמת חטא העגל ניטלה העבודה מהבכורים וניתנה ללויים, ולעתיד לבוא בתחיית המתים, אז תחזור העבודה לבכורים, משום שאז יתוקן עוון העגל.
עוד באתר:
ורבינו הקדוש מוסיף ומחדש, שגם לאחר שתחזור העבודה לבכורים, ימשיכו הלויים בעבודתם, כי יש כלל שאומר 'מעלין בקודש ואין מורידין'.
ויש לזה רמז בפסוק שלפנינו 'והיו לי הלויים אני ה' שכמו ששמו של הקדוש ברוך הוא נצחי, כך עבודת הלויים תהיה נצחית.
וזה לשון קודשו: הכוונה במאמר אני ה', לומר שהגם שאמרו רבותינו זכרונם לברכה עתידה עבודה שתחזור לבכורות, לא ירדו הלויים מהיות לה' והוא אומרו 'והיו לי אני ה' כשם ששמי לעולם ועד, כן יהיו לי הלוים. עד כאן לשון קדשו.
ובפרשת ויחי כותב רבינו הקדוש וזה לשון קודשו: 'עתידה עבודה שתחזור לבכורות, והגם שניתנה העבודה ללוים, שקולים הם, ויבואו שניהם לעבוד עבודת הקודש כי מעלין בקודש ואין מורידין'. עד כאן לשון קודשו.
והגאון רבי יצחק רחמים פלאג'י בספרו 'יפה ללב' מבאר לפי דברי רבינו הקדוש, מה שכתבו הפוסקים לגבי נטילת ידי הכהנים לפני נשיאת כפים, שאם אין לוי שיצוק מים על ידיו של הכהן, יצוק בכור פטר רחם, כיון שגם הבכורים יחזרו לעבוד לעתיד לבוא וגם הלוים, ואם כן אינו שונה קדושת הבכורים מקדושת הלוים, ולכן כשאין לוי, יש ענין וחשיבות גדולה שהבכור יטול מים על יד הכהן.
ובזה גם מובן מדוע הבכורים מתענים בערב פסח, כיון שהוא יום התעוררות לבכורים להתכוננות לעבודה, כי חודש ניסן ובפרט ליל הסדר הוא זמן מסוגל לבנין בית המקדש, וכמו שאמרו חכמינו 'בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל'.
[אור החיים במדבר פרק ג פסוק מה]
היום שנים וארבעים יום לעומר שהם ששה שבועות
