בפרשתינו מוצא רבינו האור החיים הקדוש רמזים על צורת ההתנהגות הראויה של בני התורה, ועל שכרם המופלג, בפסוקים שנכתבו על שבט יששכר. וכך לשון הפסוק: 'בְּנֵי יִשָּׂשׂכָר לְמִשְׁפְּחֹתָם, תּוֹלָע מִשְׁפַּחַת הַתּוֹלָעִי, לְפֻוָּה מִשְׁפַּחַת הַפּוּנִי, לְיָשׁוּב מִשְׁפַּחַת הַיָּשֻׁבִי לְשִׁמְרֹן מִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְרֹנִי'.
ורבינו הקדוש דורש את הפסוקים כך.
השם 'יששכר' נדרש בשלשה אופנים:
עוד באתר:
א. 'יש שכר' – שרק שכר וזכות לימוד התורה נקרא שכר וקנין אמיתי, וכל שאר קניני העולם הזה הם הבל.
ב. 'יש שכר' שכל מה שיש בעולם הזה, נברא רק בשביל לומדי ועמלי תורה.
ג. 'שי שכר' – רמז לשלוש מאות ועשר עולמות, [כמספר 'יש'] שיהיה לכל צדיק שעוסק בתורה.
[אור החיים פנחס פרק כו פסוק כג]
