20 שנה לאסון התאומים; הניצול משחזר: "כל הבניין רעד"

ניצול אסון התאומים שחזר את רגעי הפיגוע בשיחה עם 'קול חי': "רגע לפני שאני נכנס למעלית לקומות העליונות מורגש רעד עצום בבניין ופיצוץ אדיר. החשמל קורס, הכל מחשיך ואני עף על הרצפה. חשבתי שהייתה פצצה במעלית" | על חשבון הנפש שעשה: "הגעתי למסקנה שהקב"ה החליט לתת לי צ'אנס. החיים שלי השתנו מאז"

ישראל רובין

כ"ג באלול תשפ"א, 31/08/21 08:12

א+

א-

תמונה בדף הבית: Twin_Towers-NYC מגדלי התאומים

20 שנה לפיגוע במגדלי התאומים בארה"ב: ארי שונברון מניו יורק שניצל מהאסון סיפר לבצלאל קאהן במהדורת הבוקר: "הייתי בקומה 78 בין מעליות. המשרד שלי היה בקומה 101, אין מעלית שמגיעה עד 101 אלא עד 78 ומשם מחליפים למעלית שמגיעה לקומה 101. נדמה לי שהמטוס פגע בקומה 93. הוא נכנס באלכסון".

"רגע לפני שאני נכנס למעלית השנייה, כל הבניין רועד ושומעים בום אדיר, החשמל קרס, לא היה אור, היה הרבה עשן. עפתי על הרצפה. אני לא יודע מה לעשות, שומע אנשים צועקים אש במעלית, חשבתי לעצמי שהייתה פצצה בתוך המעלית. הבניין רעד כל כך, חשבתי שהפצצה הייתה בדיוק לפני", סיפר שונברון.

"קמתי וחיפשתי איך לצאת מהבניין ופגשתי קולגה שלי שהייתה בתוך המעלית שהייתי עליה כשהמטוס נכנס לבניין והיא אמרה לי שכשהמטוס נכנס אז הדלתות של המעלית התחילו להסגר ונשאר חצי מטר פתוח, וכותלי המעלית נפלו לתוך המעלית וכך גם התקרה של המעלית והיה שם כבל שהתחיל להידלק והדלק מהמטוס ירד דרך כותלי המעלית והיה חומה של אש והיא קפצה דרכם. היו לה כוויות דרגה שלישית. היא ראתה אותי והיא התחילה לצעוק ארי ארי בבקשה עזור לי, אל תעזוב אותי".

"בשלב זה", ממשיך הניצול לספר "עדיין לא היה לי מושג מה קרה, חשבתי שזה היה פצצה וזהו. התחלנו לרדת במדרגות את 78 הקומות עד לרחוב. כשהגענו לקומה 38 היה עמוס אנשים. המכבי אש עלו בכדי לכבות את האש והם עצרו את האנשים מלרדת. אבל בגלל שליוויתי מישהי פצועה נתנו לנו לרדת".

"כשיצאנו מהבניין, הבניינים לא נפלו עדיין, ואני שואל בן אדם שעומד מולי איך הגיע האש לבניין השני – מתברר שאת המטוס השני לא שמעתי בכלל. אנשים אומרים לי שזה בלתי אפשרי. כנראה כי הפוקוס שלי היה רק לצאת מהבניין ולהינצל".

"אחרי שהעלו את הפצועה שליוויתי לאמבולנס, שאלתי את החובשים 'למה אתם לא נוסעים', הוא אמר 'אנחנו לא יכולים לנסוע עד שיהיו 6 ל-8 אנשים באמבולנס".

"בינתיים, אני חשבתי לחזור לבניין לחפש את החברים שלי, אבל היא התעקשה שאלווה אותה לבית החולים. הנס הוא שאם היא לא הייתה מתעקשת הייתי נכנס לבניין ומת בלי ספק, כי מאוחר יותר כידוע הבניין נפל".

שונברון סיפר על תחושותיו מאז: "הגעתי למסקנה שהקב"ה נתן לי עוד צ'אנס, הוא כאילו אמר לי 'אני לא לוקח אותך היום אבל אתה חייב לעשות חשבון נפש'. ואז החלטתי שהחיים שלי ישתנו. אני לא יהיה כמו שהייתי עד אז. ואכן מאז התפילה שלי נהייתה טובה יותר, ההתנהגות עם אנשים אחרים. החלטתי לשמור על הפה".

"הקב"ה הוא מנהיג את העולם", אומר הניצול לסיום: "לא סתם דברים קורים, הקב"ה אומר לנו דברים ואנחנו צריכים להבין רק מה הוא אומר לנו".