מדוע חטאם של דור המבול היה חמור כל כך עד שנמחו ולא נותר מהם זכר, ומדוע הקב"ה לא האריך להם אף כמידת טובו כפי שנהג בשאר הדורות?
דור המבול היה בשחר האנושות, ומכיון שכך כל אחד הכיר את רעהו שהרי כולם היו בני משפחה אחת, האנושות טרם התפזרה והתרבתה עד כדי שלא יכירו האחד את רעהו, ותחושת השייכות בין איש לרעהו הייתה רבה כל כך, שאמורה להוות בסיס לנתינה ולאכפתיות מאדם לאדם.
אך דור המבול בחר אחרת, דווקא ההיכרות הידידות והחברות גרמו לאנשים לזלזל אחד באחר. מחשבתם הייתה אם אני חבר של האחר או בן משפחה שלו הרי שוודאי מותר לי לקחת ולהשתמש בחפציו ואין בזה שום איסור, כי הרי 'אנשים אחים אנחנו'.
ניצול ציני של ערכים ומידות טובות לצרכים אישים ואנכיים על חשבון האחר איננה דרך היהדות, מידות טובות מחייבות את האדם לנהוג בהם בדרך ישרה, כזאת שמביאה את האדם לדמות לבוראו בחסד בנתינה איש לרעהו אך לא לחשוב על עצמו.
כפי שבעולם הנתינה והחסד של היהדות הרי שהדאגה לגשמיות האחר היא מצווה עליך ואין מקום למחשבה של סיגופים והתנזרות מהחומר, וכדברי אחד מאדמור"י חסידות בעלזא 'הגשמיות של חברך היא הרוחניות שלך' כך את החסד והנתינה אדם צריך לקיים בעצמו ולא להכריח את חבירו לתת לו עצמו.
זיוף ערכים, עיוות הטוב, ופגיעה במושגי יסוד של האנושות כבר בראשית דרכה מהווים בעיה עמוקה בבריאת העולם שהקב"ה ברא אותו 'להיטיב עם ברואיו', מסיבה זו אמר הקב"ה "אמחה את היקום", בתקווה כי דור חדש של האנושות יפציע לאחר מכן, ואכן יצדיק את עצם קיומו בנתינה לאחר ולא בלקיחה מהאחר.
שבת שלום ומבורך!
