מדוע נס חנוכה זכה לשמונה ימים, הרי בשביל זיכרון לנס או שבח והודאה מספיק יום אחד כפי יתר חגי ומועדי ישראל?
כל מועד או חג משפיע על האדם בבחינת 'אתערותא דלעילא' אך ימי החנוכה הם בבחינת אתערותא דלתתא האדם צריך להעיר את חדרי רוחו, בהתעוררות עצמית ולהתקרב אל הקב"ה. השעות בהם נרות החנוכה דולקים הם ל"ו שעות כנגד ל"ו שעות שאדם הראשון חי יחד עם האור הגנוז עד שחטא בחטא הקדמון (בני יששכר) ולאחר שחטא "גנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא.
אור הגנוז הוא אור פנימי אור האדם עצמו, האור החיצוני הרי הוא כאור שנעשה לשימוש בני האדם והוא רק אמצעי שעל ידו אפשר לראות דברים אחרים. לעומת זאת האור הגנוז הוא אור שנחשב למטרה בפני עצמו כזה שבו עצמו ניתן לראות דברים, הוא הוא המטרה עצמה.
עוד באתר:
בימי החנוכה אנו מעוררים את עצמנו בהתעוררות שנשארת קבועה בנפשנו, בעוד הנשמה יתירה של השבת מסתלקת במוצאי שבת, הרי שהאור הגנוז המבקיע בימי החנוכה נשאר ומאיר בנשמתנו. הכמיהה והכיסופים של נשמת האדם בתוך גלות הלאומית והאישית, מוצאים להם מזור מרפא ומנוחה בימי החנוכה בהם האדם מאיר בכוחו שלו את האור הבוקע מעצמותו, מפנימיותו, ומתהומות הנפש.
נרות החנוכה מאירים את אפילת הגלות, האור הבוקע ומבצבץ מכל בתי ישראל לאורך ההיסטוריה של היהודים בארצות הגולה מבטאים את רצונם של הנפש הישראלית לחיי רוח לחיים בבית המקדש. נס פך השמן מבטא את כוחו של אור היחיד הבודד בעוד כל שאר חגים ומועדי ישראל נעשים ונחגגים ככלל, כאומה, נר חנוכה 'נר איש וביתו' עד כדי חיוב על כל אחד מישראל להדליק נרות חנוכה לחלק מהשיטות והרוח היהודית.
יש בכוחו של פך השמן הבודד לסמל את ניצחון הרוח על הגשם, יש בכוחה של הרוח היהודית לנצח רבים ביד מעטים, ויש בכוחם של חמשה בני חשמונאי לצאת לקרב כנגד ההיגיון והמציאות. חשכת הגלות אפרוריות השגרה וחומריות הגשם, מתבערים ברגע אחד על ידי נר החנוכה שמבצבץ ומאיר את נשמת האדם, רמז לימים אחרים בהם טהרת פך שמן טיהרה אומה שלימה.
ריצודי נרות החנוכה יש בכוחם לטלטל את רגשות הנפש שיהמו לחיי רוח ולחזק את נקודות החיבור והליבה של האדם, עם עצמו, ועם בוראו!
