המצור על ירושלים, מלבד היותו טרגדיה בפני עצמו הוא החל תהליך השתלשלות אירועים שהגיעה לשיאה עם חורבן בית המקדש והגלויות שלאחר מכן. ניתן לומר שהתנפלות הבבלים על ירושלים היא הדבר שעם ישראל מעולם לא התאושש ממנו לגמרי, כי גם כאשר נבנה סוף סוף בית המקדש השני, הוא לא חזר לתפארתו המלאה.
במשך שנים שלח הקב"ה את הנביאים להזהיר את ישראל מפני החורבן הממשמש ובא של ירושלים והמקדש המקודש אם לא יתקנו את דרכם. אך עם ישראל התעלם מהאזהרות וביום העשירי של חודש טבת היהודי, בשנת 3336 מהבריאה, הטילו צבאות הקיסר הבבלי נבוכדנצר מצור על ירושלים.
מובא בספרים כי הקב"ה עיכב את החורבן כדי לתת ליהודים הזדמנות נוספת לחזור בתשובה. הוא שלח שוב ושוב את הנביא ירמיהו לעורר את עם ישראל, אך הם כלאו אותו. כך, כעבור 30 חודשים, ובשבעה עשר בתמוז נפרצו חומות העיר, בתשעה באב של אותה שנה היה בית המקדש הקדוש הושמד. העם היהודי הוגלה מארצו.
עוד באתר:
צום זה הוא ייחודי מכל הצומות משום שהוא כולל בתוכו עניינים רבים:
דִּעֲכַנִי בִּשְׁמוֹנָה בוֹ שְׂמָאלִית וִימָנִית הֲלֹא שְׁלָשְׁתָּן קָבַעְתִּי תַעֲנִית וּמֶלֶךְ יָוָן אִנְּסַנִי לִכְתֹּב דָּת יְוָנִית עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חוֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ מַעֲנִית.
זֹעַמְתִּי בְּתִשְׁעָה בוֹ בַכְּלִמָּה וָחֵפֶר חָשַׂךְ מֵעָלַי מְעִיל הוֹד וָצֶפֶר טָרֹף טֹרַף בּוֹ הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר, הוּא עֶזְרָא הַסּוֹפֵר.
יוֹם עֲשִׂירִי צֻוָּה בֶּן בּוּזִי הַחוֹזֶה כְּתָב לְךָ בְּסֵפֶר הַמַּחֲזֶה לְזִכָּרוֹן לְעַם נָמֵס וְנִבְזֶה, אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
(מתוך פיוט אזכרה מצוק, רבי יוסף טוב עלם)
נוסח זה של הסליחות אותן אנחנו אומרים בתפילת שחרית ניתן לומר כי לא רבים ואף יותר מעיני המתפללים אינו שמים לב כי עקרונות מרכזיים בתענית גם הם מובילים אותנו לכאב היום. עשרה בטבת מנציח לדברי המשורר הנסמך על דברי חכמים מכיל עוד שני אירועים טרגיים שהתרחשו סמוך אליו.
ח' בטבת: תרגום התורה ליוונית
במאמץ לתרגם את התורה ליוונית, לאחר ניסיון לא מוצלח 61 שנים קודם לכן. תלמי קיסר מצרים ויוון אסף 72 חכמי ישראל, הכניס אותם בחדרים נפרדים והורה להם לתרגם. בח' בטבת שנת תשל"ה יצאו 72 תרגומים זהים. הדבר המפליא שהיו שלושה עשר מקומות שבהם התפצלו המתרגמים בכוונה מהתרגום המילולי.
למרות הניסים, חז"ל ראו באירוע זה את אחד הימים האפלים ביותר בהיסטוריה היהודית, והשוו אותו ליום שבו עשו היהודים את עגל הזהב . ולמרות שתרגום התורה לכשעצמו אינו דבר רע. הרי משה עצמו תרגם את התורה ל-70 שפות וכיום אנחנו איננו נמנעים מלתרגם – תרגום השבעים באלכסנדריה "הוזיל" את חשיבות התורה.
ואכן, מאז התרגום ליוונית קידם את האג'נדה של היהודים המתיוונים, ההלניסטים ששאפו להביא את התרבות היוונית לחיים היהודיים, לעוות את דברי התורה ולהפוך את התורה הקדושה לעוד ספר חוכמה בספרייתו הגדולה של תלמי.
ט' בטבת: פטירתו של עזרא הסופר
עזרא הסופר נפטר בט' בטבת שנת תש"ח, 1000 שנה בדיוק לאחר מתן תורה בהר סיני. הוא זה שהוביל את חזרת העם היהודי לארץ ישראל לאחר גלות בבל, פיקח על בניית בית המקדש השני ובלם את גל ההתבוללות שפקד את היהודים באותה תקופה.
עזרא הסופר הוביל וחוקק שורה של חוקים ומנהגים, כולל את נוסח התפילה שהבטיחה את המשך היהדות האותנטית בעם היהודי עד עצם היום הזה.
בדור האחרון הפך יום עשרה בטבת ליום אמירת קדיש לזכר מיליוני קורבנות השואה, שיום עקידתם של רבים מהם לא ידוע.
מנהג יהודי עתיק שננהג בחצר חב"ד למסור דברים שמשברים את הלב ומעוררים את הנפש לחזור בתשובה ביום זה.
הוספת "ענינו" ו"אבינו מלכינו" לתפילה לצד קריאה מיוחדת בתורה.
התוספת המשמעותית ביותר היא הסליחות, המתווספות בבוקר במהלך התחנון שלאחר תפילת שמונה עשרה.
בקהילות שונות נוהגים כי החזן גם מברך בעצמו את ברכת הכהנים בתפילת מנחה.
יֶרַח טֵבֵת מְאֹד לָקִיתִי בוֹ נִשְׁתַּנּוּ עָלַי סֵדֶר נתינו סָרַרְתִּי פָּשַׁעְתִּי יְגַלֶּה לִי טוּבוֹ, הָאוֹמֵר לַיָּם עַד פֹּה תָבֹא (אזכרה מצוק, שם)
כל כך הרבה סיבות יש להיות עצובים, ולכן עירוב הסיבות הכואבות ביום זה בטבת, איגוד ושילוב מניעי העצב הופכות אותו למכונן עוד יותר. ח' וט' בטבת נקבעו כימי צום נפרדים, אך חז"ל איגדו אותם לצום י' בטבת, יום המוזכר בתנ"ך על ידי הנביא יחזקאל כיום אבל, כדי שהחודש לא יהיה מלא עצב ואבל.
לעיתים יש לנו סיבות טובות להתעצב אנחנו חייבים לתת לרגשותינו דרור. אך אסור לנו לתת לעצב להשתלט על חיינו. זהו הלקח של חודש טבת.
