דוד המלך עליו השלום בספר תהלים כותב כך, 'וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹקִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי'. כלומר, 'מצוות שהאדם עושה כשהוא מלוכלך בחטאים, לא יתרצה בו ה', כמו מי שמקיים מצוות ומעשים טובים כשהוא נקי מחטאים.
ולפי זה מפרש רבינו האור החיים הקדוש, שלכן נצטוו עם ישראל במעמד הר סיני לשוב בתשובה, וכמו שנאמר 'וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ' ודרשו חכמינו שכל מקום שנאמר 'ועתה' הכוונה לעשיית תשובה, שלפני שבאים לשמוע ולקבל התורה, עליהם לקיים את מצוות התשובה הרמוזה בתיבת 'ועתה'.
ובפרשת אחרי מבאר רבינו הקדוש, שלכן לאחר פרשת העריות, כתבה התורה 'את מצוותי תשמרו', כי בלי פרישה מאיסור, ערך קיום המצוות קטן יותר, מאשר אדם פורש מהאיסור וגם מקיים מצוות.
עוד באתר:
וכך כותב רבינו הקדוש, וזו לשון קודשו: 'כי טומאת חטא זה [של עריות], משרה טומאה על כל איברי האדם וכוחותיו, וכיון שכן, כל הלאוין לא ימנע מהן כי בכל אבר טומאתו בו. וכן מצות עשה, והגם שיעשה לפעמים איזו מצוה, אינה מצוה, כי לא יתרצה בה הבורא יתברך שמו, כי אין חפץ לה' בהם אלא במצוה הנעשית בקדושה.
נמצינו למדים:
כמה אדם צריך להיות סור מרע ואחר כך ועשה טוב, להתנקות מחטאיו וממעשיו הרעים, ומיד, קיום מצותיו, ומעשיו הטובים יעלו לרצון.
[אור החיים יתרו פרק יט פסוק ה. אחרי פרק יח פסוק ד]
