פרשת משפטים: ליבוי יצרים בחסות הדאגה לערכי הזולת

יצרי שליטה? לא בחסות הדת היהודית, מהי באמת גדלות רוחנית? הרב אריאל שחר

כ"ו בשבט תשפ"ב, 28/01/22 07:00 עודכן: 30/08/24 14:45

א+

א-

התורה מקפידה על כבודו של העבד העברי עד כדי כך שאם יש כר אחד הרי שהאדון צריך להביא אותו לעבד ולא לאדון עצמו, מדוע, הרי אפילו במצוות "ואהבת לרעך כמוך" אנו מצווים 'כמוך' ולא יותר ממך, על אחת כמה וכמה, שמדובר באדם שהגיע לשפל המדרגה?

נשים לב במי מדובר: באדם שאובדן הערכים והמצפון הביאוהו לשאול תחתית, גזל וגנב את רכושו של האחר שעמל ויגע עליו, ועתה לאחר שאבד את הדרך נתפס ונמכר לעבדות.

"ונמכר בגנבתו" הוא מיזם שיקומי נפשי לחינוך מחדש של הגונב המוטל על הקהילה והחברה למצוא פתרון להחזירו לדרך הישר והטוב, ולהקנות לו אורחות חיים תקינים, היהדות מלמדת אותנו כי קנס ועונש על מעשיו אינם פתרון כלפי העתיד, לפי היהדות יש צורך בהתמסדות ובשיקום ה'גנב' ל'אדם' דרך דרגה אמצעית 'עבד', מוסד העבדות הוא 'מוסד מעבר' בין גנה לאדם נורמטיבי מן השורה.

דווקא בגלל שהמכירה לעבדות היא חלק מ'אתחול' וחינוך מחדש יש חשש שהאדון ירגיש על העבד 'בעלות חינוכית' כזאת שתרשה לו בשם חינוך הדת לעשות ככל העולה על רוחו, לחפצן את העבד ורוחו, גם ליצרי השליטה של האדון.

ליבוי יצרים אפלים בחסות מצוות הדת, כמו גם הדאגה לערכיו של האחר, או חינוך הזולת אינם דרך תורת ישראל, קניית עבד עברי איננו פתרון ליצרי שררה ושליטה, אתה רוצה להיות צדיק, לעשות טוב בעולם, קודם כל חנך את עצמך, וגם אז אם אתה הגעת לדרגה נעלית אין זה מחייב את האחרים.

יתירה מכך בספרים הקדושים מבואר כי דרגת הצדיק המושלמת תלויה בכך: ככל שהצדיק יותר פרוש מענייני העולם הזה בחייו הפרטיים, כך הוא מבין ורגיש יותר לצרכי הציבור הגשמיים, למרות היותו סגפן ופרוש מענייני העולם הזה, כאלו היו מנהיגי וענקי רוח של האומה היהודית.

הצדיקות היא בינך לבין בוראך, עבודת ה' שלך איננה מחייבת את האחר, הנקודה הזו חשובה לא רק לזולת אלא גם בין האדם לעצמו, אם דרך עבודת ה' שלך מחייבת את האחר אז כנראה שמשהו בשיח הפנימי והעמוק שלך עם הקב"ה לוקה בחסר.

בניית בנין אישיות רוחנית ועבודת האלוקים בנויה מכמה חלקים ודרכים, אחד הדרכים הוא קשר אישי עם הקב"ה, גם בו יש ערוצים שונים, אמונה, תפילה, תקווה, יראה, ואהבה, וחשוב כי הקשר הזה יהיה בינך לבינו, שום אדם גם לא 'עבד עברי' אשם בצדיקות שלך.

במצוות עבד עברי התורה מלמדת אותנו שני יסודות כל עצמנו, במערכת היחסים הפנימית האישית, והכללית ציבורית:
א. אם יש כישלון ערכי ומוסרי של האחר או של עצמנו, הרי שיש למצוא פתרון לעתיד, בהתמסדות בצורה מסודרת ומאורגנת שתפתור את שורש הפגם והבעיה של שפלות הנפש, או יותר נכון תגרום לכך שהנפש תתרומם ולא יהיה בה שום פגם.

ב. לשים גבולות רוחניים לעצמנו, ובכך לדעת גם לדאוג לאחר וגם לדאוג לשלמות בנין הרוח שלנו, בלי שחלק אחד פוגע במשנהו וללא חשש שמטרת המצווה תקדש את האמצעים החושך והאופל, רק כך יווסתו כוחות האנושות למקומות הנכונים ולא לאנרגיות שליליות.

שבת שלום ומבורך!