"רבי דוסא בן הרכינס אומר: שנה של שחרית, ויין של צהרים, ושיחת הילדים, וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ מוציאין את האדם מן העולם" (אבות ג.י.)
התמכרות נגרמת משימוש קיצוני בהנאה בצורה שאיננה פרופורציונאלית, כזאת שמשבשת את מערכות הנפש והגוף ומעלה את סף הריגוש והחוויה לרמות גבוהות. תחושת חוויות קיצוניות לוקחות את האדם למחוזות אחרים לא רק ברגע ההנאה אלא גם לאחר מכן בטווח הארוך, הגוף מתרגל להפרשת וקבלת חומרים מהמוח בכמות גבוהה, סף הריגוש והחוויה עולה ואיתו הכבילה להצפת תחושות רגשות וחוויות ברמה גבוהה.
שימוש מופרז ביין, התמכרות לאלכוהול, שנה עמוקה גם מתי שאיננה בזמנה, וקיום שיחת רעים כדרך חיים וחלק קבוע מסדר היום הגם שאיננה ברת תוחלת, הופכים את האדם לבריה אחרת, אין הוא יכול לפעול מתוך שיקול דעת כאשר האנרגיות שלו מופנים למקומות הלא נכונים.
עוד באתר:
היהדות מלמדת את האדם לא להיכנס לשכרון חושים ולתפעל את כל תיבת הרגשות בווליום גבוה, כזה שמרגיל לעיתים לחוסר שליטה לעיוורון וטשטוש החושים, ובכך להתמכר למצבים קיצוניים ולאבד את תחושת וערך החיים הטהור.
יצירת גבולות ושליטה ברצונות ותשוקות כבר בשלבים מתקדמים גם בעיתות שמחה ואושר, נותנים לאדם יכולות שליטה, ומפתחות בו כח הרגל לשלוט ברגשות לבל יהינו לפעול מטעם עצמם ומכח ההרגל. מסיבה זו גם לאחר הלידה בעת השמחה מצווה היהדות על ימי טומאה.
עלינו לדעת כי בכל הקורות אותנו נמצא הקב"ה, הוא העוגן האמיתי ואל לנו לברוח לשום מהמציאות כאשר היא מאתגרת, או מצד שני לאבד את היציבות והנורמליות בעיתות שמחה, יציבות, נורמליות, קור רוח, אחריות, ושליטה, עליהם אנו מצווים.
