מדוע אנו מצווים לזכור את יציאת מצרים בכל יום? ומדוע דווקא יוסף הוריד את עם ישראל למצרים ?
שמירת קדושת האומה היהודית במצרים הייתה האתגר הגדול ביותר בגלות הראשונה, עם ישראל נדרש לשמור על עצמו בתנאי עבדות. לצורך כך עם ישראל היה צריך דמות ודוגמא מיוחדת של מישהו שעשה זאת באותו המקום, אדם שהכשיר לפניהם את הקרקע ברמה הרוחנית.
"שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף". יוסף הצדיק ידע כי בגבורת מעשיו ובשמירת קדושתו, הוא מכין את בואם של עם ישראל לאדמת מצרים, ככל שיוסף ישמור על עצמו כך ישראל ישמרו על עצמם, כל חומה של קדושה שנבנית במו ידיו, כך ישראל יראו ממנו דוגמא וישמרו על עצמם.
עוד באתר:
הידיעה כי למעשיו יש משמעות רבה כל כך וכי הנוכחות שלו במצרים, בבית שר הטבחים ובבית האסורים, יש לה ערך חשוב מאד נסכה בו כוחות חזקים וחדשים. בכל פעם שרק עלתה לו מחשבה ברגע של חולשה מדוע הוא נמצא במצרים, הוא ידע לענות: 'בשליחות'.
לעיתים אדם נקלע למציאות שזרה לו, כאשר הוא נמצא במקום שהוא לא רוצה להיות בו, במקום הלימודים, העבודה, ביקור במקום הלא נכון, או סתם בתחנות הזמן השונות של חיינו. במקום להרגיש תחושת פספוס ואי נוחות, כדאי שאדם יידע שיש משמעות לנוכחות שלו, לא תמיד המשמעות נראית לעין, אבל עליו לדעת כי יש משמעות רבה.
השליחות החשובה והגדולה מכולם היא השליחות לקיום תרי"ג מצוות, בעשייתם אנחנו מקבלים את 'כח המשלח' הקב"ה ששלח אותנו לקיים את המצוות.
על פי האמור פירש ה"שפע חיים" את נוסח הברכה "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו". הקב"ה מקדש אותנו על ידי שציווה אותנו בתרי"ג מצוות ובכך אנחנו מקבלים את כח קדושת המשלח. כך נוצר הקשר המיוחד של: "קדושא בריך הוא וישראל ואורייתא חד הוא"
ועוד משהו: הרצון למימוש עצמי ולתחושת שליחות חשובה עד מאד, דרכה אנחנו מצליחים לעשות דברים גדולים, יחד עם זאת אנחנו צריכים לדעת ולהרגיש את השליחות גם בדברים הקטנים בחיים, כך נמנע מעצמנו תסכול, קנאה, וחוסר משמעות בחיינו.
בכל מקום ובכל רגע גם הקטן ביותר תזכור: "אתה בשליחות".
