החטופים-המשוחררים קיבלו לפני שחרורם כדור הרגעה מסוג קלורקס וויטמינים – "כדי שייראו מאושרים", כך סיפרה היום (שלישי) בוועדת הבריאות, ד"ר רונית אנדוולט, מנהלת אגף התזונה במשרד הבריאות. יו"ר הוועדה, יוני משריקי (ש"ס) קרא למשרד הבריאות לפרט את הממצאים מהעדויות אודות מצבם של השבים ושל החטופים, בהתחשב במגבלות הנובעות מצרכי החקירה, ובפרטיות. הוא קרא למשרד גם להכין דוח מפורט לארגוני בריאות בעולם על הממצאים הרפואיים שהתגלו בעקבות חזרת השבים.
לדברי ד"ר הגר מזרחי, ראש חטיבת הרפואה משרד הבריאות, נאסף מידע רפואי מוקדם, האפשרי ע"פ חוק, לפני השבת החטופים, וכן נערכו שיחות עם השבים – עבור השבים הבאים. הוכנו מתחמים נפרדים, פרטיים, ששידרו אוירה חמה וביתית לשבים מהשבי, תוך מענה פיזי ונפשי. "למדנו להשתפר תוך כדי ההליך, והעדפנו רופאות על רופאים, איחוד משפחות וקהילות. בדקנו מיד האם יש צורך בטיפול נפשי מידי ומדויק, תוך העברת אחריות בהמשך לקהילה. בנוסף, תועדו פשעי מלחמה, ע"י רופאים-משפטיים".
יעל גור-קול, העובדת הסוציאלית הראשית במשרד, הוסיפה את ההכנה מה החולשות של השב, ולאיזה צורך יש להקדיש תשומת-לב, מי יבשר בשורות מרות על קרובים שנרצחו, הדרגתיות בחשיפה לאורחים, הצפת רגשות וחיבור המשפחה לצוות שילווה אותה בהמשך.
עוד באתר:
לפי שושי גולדברג, ראש מינהל הסיעוד במשרד, בכל קופה מונתה אחות-אישית לכל השבים, תרופות מובאות אליו מידי-יום, ומצבו הגופני והנפשי נבדק כל העת. ד"ר רונית אנדוולט, מנהלת אגף התזונה במשרד, ציינה את הלחץ אותו מפעיל המשרד על ארגוני הבריאות הבינלאומיים, וכי החטופים-המשוחררים קיבלו מהחמאס גלולה "כדי שייראו מאושרים" ברגע השחרור.
שיר סיגל, שהוריה נחטפו, קראה למשרד הבריאות להצהיר כי מטרת העל צריכה להיות השבת החטופים, והדגישה כי "אמא שלי לא תוכל להשתקם – כל עוד אבא שלי שבוי. אנחנו לא סומכים עליכם שאתם עושים את מלאכתכם. העדויות של אמי מזעזעות, הם היו אזוקים, התעללו בהם והרעיבו אותם". יזהר ליפשיץ, שאביו עדיין שבוי, הזהיר כי "כל יום מתים שניים מהשבויים, ויצטרכו מיליארדים לשקם נפשית את המשפחות". לפי אסתר בוכשטב, אמו של יוגב שעדיין שבוי, "עדויות השבים מבהירות עד כמה מצב השבויים בכי-רע. צריך להחזיר את כולם ביחד, עכשיו, ובכל מחיר. החטופים מרגישים מופקרים וחסרי-אונים. השבים מרגישים שאין להם קהילה כי היא פונתה". מירב מור-רביב, בת-משפחה של חטופים, הדגישה כי השמחה בחזרה הביתה, פינתה את מקומה להידרדרות בימים שאחרי. ירדן גונן, אחות לרון השבויה והפצועה, סיפרה כי רבים מהשבים שאלו "כמה זמן לקח לכם?", וכי אחותה מוזנחת למרות פציעתה, ותקפה את נשיאת הצלב האדום, ארגוני הנשים וארגון הבריאות העולמי. היא דרשה כי משרד הבריאות יפרסם דו"ח בריאות נוקב על מצבם הבריאותי של כל החטופים.
ענבר דוד, מנהלת אגף איבה בביטוח הלאומי, סיפרה על הפעילות מסביב לשעון מרגע האסון. הביטוח הלאומי קידם הכרה מהירה, הגעה אל בתי החולים בהם אושפזו השבויים, העניק כרטיס-נטען על סך כ-10,000 שח לכל אחד, ובמקביל, הוצמד לכל אחד עובדת סוציאלי שילווה את השבוי ומשפחתו מעתה ואילך.
ח"כ משה סעדה (הליכוד) הדגיש את הדמיון למאורעות השואה ולכן הצורך להחריג את האסון מבחינת ההגדרות, ח"כ לימור סון-הר מלך (הציונות הדתית) קראה להעניק לכל חטוף הכרה של 100% נכות, קטי שטרית (הליכוד) הציעה להגדיר את האירוע כחריג ומיוחד ולא כעוד פעולת-איבה.
