נפש האדם מורכבת מכמה חלקים: מימוש עצמי, ערכים, ועשיה מצד אחד, אבל גם חיפוש עוגן מנוחה שלווה ורוגע מהצד השני.
כאשר אדם מתמקד רק בחלק אחד הרי שהחלק המתנגד דורש את הראוי לו בכל דרך שהיא.
כך למשל אם אדם עובד מאד קשה הרי שהנפש תגיע לשחיקה, כיון שהעבודה נוגדת את כוח השלווה והמנוחה של הנפש. וכן להפך מנוחה רבתית תוביל לדיכאון ולחוסר משמעות.
עוד באתר:
תפקידנו לשלב בין כוחות הנפש ולערותם זה בזה עד שנוצר פסיפס אחיד כזה שנותן לאדם להשיג את כל רצונותיו.
במדרש תנחומא מבואר כי לעתיד לבוא האילנות יתנו פירות באותו היום בו ניטעו, ואילו עכשיו גרם החטא שצריך לחכות להם במשך זמן רב:
כל זאת משום שהחטא גורם לפיזור הנפש ולכן בעולם הזה כל דבר נעשה בתהליכים, קשה לה לנפש להשיג יעד בין רגע ולהתאמץ עד כלות הכוח ללא לקבל ולהסביר זאת לשאר חלקי הנפש הרגועים השלווים והדורשים עוגן, לכן גם הפרי לא נעשה ברגע אחד.
הגאולה תביא לשלמות הנפש כזאת שיש בכוחה להכיל אפילו מעשה אחד שלא קשור לחלקי הנפש האחרים בגלל שהנפש שלימה עם עצמה וכוחותיה.
לכן בעת הגאולה לא יצטרכו תהליכים בעולם. הנפש תהיה בנויה לפעולות שקורות ברגע אחד ללא צורך להיות מוכן ולהשקיע שלב אחר שלב את התפתחות הפרי.
יציאת מצרים נעשתה בתהליך, בתחילה עשרת המכות, קניית גדי, הקרבת קרבן ובהמשך יציאת מצרים. בגלל שנפש העבד מפוזרת ותש כוחה מלעשות מעשה גדול.
לא כן קריעת ים סוף שאירעה בקפיצה אחת של נחשון בן עמינדב. זאת משום שלאחר יציאת מצרים הנפש הישראלית הייתה חזקה דיה בשביל לעשות מעשה אחד חזק ועוצמתי ללא ששאר חלקי הנפש ירחמו על עצמם ויזעקו את שלהם.
אגב, בדיוק מסיבה זו נאמרה שירה רק על קריעת ים סוף ולא על יציאת מצרים:
רק בשעה שעם ישראל הגיע לשלמות הנפש על שלל מרכיביה תכונותיה ופעולותיה פורצת לה השירה. כאשר הנפש שלנו שלימה על כל חלקיה, היא יכולה לשיר שירה שמורכבת מכמה צלילים.
השירה היא מלשון שיר-התכשיט בו פנינה לפניה מחוברת זו לזו וכך נוצרת שרשרת הקרויה שיר, שהיא 'שלם הגדום מסך חלקיו'. השיר מורכב מצלילים שונים ומגוונים שיוצרים יחדו יצירה אחידה.
ולכן דווקא בקריעת ים סוף שהנפש שלימה אפשר לשיר שירה שמבטאת כמה חלקים וצלילים היוצרים שלמות יצירה.
הנפש שלנו דורשת איזון, הבה נאזין לה.
