המנורה היא מהסמלים העמוקים ביותר של העם היהודי. היא נושאת זיכרון של מקדש, של רצף ושל אור שאינו כבה לעולם. ביצירתו, ביטון אינו מבקש לשחזר את המנורה ההיסטורית, אלא לגעת ברגע שבו האור נדלק. ברגע השקט שבו ניצוץ קטן הופך לנוכחות, ומאיר לא רק את החוץ אלא גם את הפנים.
הציור בנוי משכבות של צבע, תנועה ורגש. גווני זהב מתפרצים מתוך עומק כהה, קווים מרומזים מציעים את צורת הקנים, והמנורה כולה נראית חיה, נושמת. החושך שמקיף אותה אינו איום, אלא מקור. כמו בסיפור חנוכה, האור אינו מבטל את החושך – הוא צומח ממנו.
עבור ביטון, המנורה היא גם סיפור אישי. הוא רואה בציור מעשה של הדלקת אור רוחני. תהליך היצירה הוא חיפוש אחר חיבור: למסורת, לאמונה, ולמקום הפנימי שמבקש להאיר גם בזמנים של חוסר ודאות. שכבה אחר שכבה, הקנבס הופך לכלי שמעביר שקט, עומק ותקווה. בעיניו, האמנות היא תפילה ללא מילים, דרך להשאיר בעולם אור חי.
עוד באתר:
בחנוכה, המשמעות הזו מתחדדת. זהו חג שמדבר לא רק על נס, אלא על התמדה ועל בחירה. הבחירה לא לוותר על ניצוץ קטן, משום שממנו יכול להיוולד אור גדול. יצירת המנורה של יוסי ביטון מזמינה את הצופה לעצור, להתקרב, ולהרגיש כיצד אור עתיק מקבל חיים חדשים בהווה.
בחג שבו כולנו מדליקים נרות, היצירה מזכירה שהמנורה אינה רק זיכרון של עבר רחוק, אלא סמל חי של זהות ושייכות. אור שממשיך לבעור גם אחרי שהנרות כבים. וכמו בכל יצירה של יוסי ביטון – זהו אור שלא כבה.
לצפייה בשאר היצירות של ביטון:
www.yossibittonart.com
058-708-5325 | [email protected]
