"אין שמחה אלא בבשר" – מה עם הסעודה החלבית?

דומה שאחד הסממנים המזוהים ביותר עם חג השבועות הוא אכילת מאכלי חלב. מקורו של מנהג זה קדום וכיום הוא נהוג בקרב כל קהילות ישראל. כמה טעמים הובאו על מנהג זה בהסבירם את הקשר בין חלב לתורה ולחג השבועות ובשורות הקרובות נציין כמה מהם.

במשנה ברורה הובא הטעם שבעת מתן תורה הצטוו בני ישראל לאכול בשר כשר, ומכיוון שהכשרת בשר כוללת דינים רבים ומורכבים, ובנוסף לכך היו צריכים להכשיר את הכלים בהם היו אוכלים בשר טרף עד אז, לא יכלו לאכול בשר באותו היום ובמקום זאת אכלו מאכלי חלב.

טעם נוסף, המובא ברמ"א, קושר את המנהג להקרבת שתי הלחם שהייתה בבית המקדש בחג השבועות. הקשר הוא כזה: בעת שאוכלים את הסעודה החלבית משתמשים בלחם כדי ללוות את הסעודה, לאחר מכן, כשאוכלים את הסעודה הבשרית, מביאים לחם אחר, שהרי אסור לאכול מלחם אחד גם עם חלב וגם עם בשר, כך יוצא שאוכלים משני לחמים שונים, והדבר מזכיר את קרבן שתי הלחם.

עוד באתר:

בישיבה השבועית

ראש הממשלה נתניהו: "ישראל ואיראן יחזרו להיות שותפות"

שלמה ריזל

צפו בדברים

חבר המועצת על הבחור הליטאי שנעצר: "הש"ס יושב בכלא"

אלי יעקובוביץ

דברי אלוקים חיים

צפו: שיעורו השבועי של מרן הראש"ל הגר"י יוסף

אמס

קור קיצוני

כתר החרמון: הלוחמים ערוכים לסופות שלגים

קובי פינקלר

קיימים טעמים נוספים למנהג זה, כמו זה שהתורה נמשלה לחלב, ככתוב "דבש וחלב תחת לשונך", או הפסוק "וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם וגו'" שעליו דרשו כי ראשי התיבות של המילים "חדשה לה' בשבועותיכם" הם "חלב".

מקורו של המנהג הוא באשכנז וצרפת בתקופת סוף ימי הביניים. כך, רבינו אביגדור צרפתי, מבעלי התוספות שחי בצרפת לפני יותר מ700 שנה, מציין את המנהג לאכול מאכלי חלב בשבועות. גם המהרי"ל, הנחשב ל"אבי מנהגי אשכנז" מביא מנהג זה. אצל חכמי ספרד, לעומת זאת, לא הובא מנהג זה, אך למעשה כיום גם בני קהילות ספרד נוהגים לאכול מאכלי חלב בשבועות.

מצד שני, ישנה בחג השבועות מצווה של שמחת יום טוב, ואמרו חז"ל ש"אין שמחה אלא בבשר". בזמן שבית המקדש היה קיים היה הדבר בגדר חובה, וכיום הוא מוגדר כמצווה אך אינו חובה, אולם בפועל ודאי שיש להשתדל לאכול בשר ביום טוב, ולכל הפחות בשר עוף, כך שבוודאי שאין להסתפק באכילת מאכלי חלב גרידא.

כמה אפשרויות הובאו בכדי לשלב בין הדברים. השל"ה כתב שיש לאכול סעודה חלבית, לאחמ"כ להדיח ולקנח את פיו, לברך ברכת המזון, להמתין שעה קלה ואח"כ לאכול סעודה בשרית, אולם הקשה על כך בספר אורח מישור לרבי ישראל יעקב חגיז, שהרי לכאורה כאשר עושה כן מברך ברכה שאינה צריכה, משום שבשעה שמברך ברכת המזון אחרי הסעודה החלבית, יודע שאח"כ יאכל עוד ויברך שוב.

היו שהציעו שבליל שבועות יאכל סעודה חלבית וביום יאכל סעודה בשרית, אך גם זה לא חלק לגמרי, שהרי לדעת המג"א גם בליל יום טוב מצוות השמחה היא מדאורייתא, כך שצריך לאכול בשר, וכן כתב בספר "מועדים וזמנים" שמדרבנן צריך לאכול שתי סעודות בשריות בחג, ולכתחילה אף בחג השבועות יש לנהוג כן.

בספר "דרכי תשובה" לרבי צבי הירש שפירא הביא שהמנהג שקיבל מרבותיו ואבותיו הוא לאכול מאכלי חלב בבוקר מיד לאחר התפילה אך בלי נטילת ידיים אלא כסעודת ארעי, לברך ברכה אחרונה, אח"כ להמתין יותר משעה ואז ליטול ידיים לסעודת יו"ט בשרית, לדבריו זהו המנהג המובחר ביותר ובזה יוצא ידי חובה לכולי עלמא. גם בספר "נטעי גבריאל" הציע לנהוג בצורה זאת.