הרב רוזנבלום: יעקב אבינו כתב את ספר תהילים

פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת ויצא. עוסקת הפרשה ביציאתו של יעקב אבינו מביתו שבארץ ישראל לחרן; אומרת התורה: {כח, י} וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה.

לכאורה, למה נאמר גם 'ויצא' וגם 'וילך' – לכאורה א' המילים מיותרות; אפשר היה לומר "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע לְחָרָנָה", או רק "וילך יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע לְחָרָנָה"?

את השאלה הזאת שואל הבית הלוי ועונה גם תשובה; כותב הבית הלוי – עוד י"ל דבכל אדם היוצא ממקום למקום יש בזה אופנים או דעיקר תכליתו היה היציאה ממקום הראשון משום איזו סיבה וע"כ מוכרח הוא לילך למקום אחר אבל עיקר כוונתו ורצונו היא היציאה. או משום דצריך להיות במקום השני. וזהו עיקר תכלית כוונתו בההליכה. וביעקב נתלכדו שתי הכוונות. דעיקר כוונתו בהליכתו לקיים מצות כיבוד אב ואם. דרבקה אמרה לו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך ועתה כו' קום ברח לך אל לבן, דעיקר כוונתה היא שלא יהיה בבאר שבע מקום שעשו שם והעיקר בזה הוא היציאה. וליצחק לא אמרה כל זאת רק שלא יקח אשה מבנות כנען וצוה לו קום לך פדנה ארם וקח לך אשה מבנות לבן ותכלית ציויו היה ההליכה לחרן. ויעקב קיים דברי שניהם שהוא היציאה וגם ההליכה לחרן ושניהם היה אצלו לעיקר ותכלית. וזהו שאה"כ בפרשה שלמעלה וישמע יעקב אל אביו ואמו וילך פדנה ארם שנתכוין לקיים דברי שניהם. ומצאתי באוהל יעקב שכתב כעין זה.

אומר רש"י – ויצא יעקב מבאר שבע. לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה, ולמה הזכיר יציאתו, אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה וכן (רות א ז) ותצא מן המקום, האמור בנעמי ורות.

כל א' שקורא את דברי רש"י, שואל את עצמו – מה המשותף בין יעקב אבינו שכשהוא יצא מהמקום 'פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה' – לבין נעמי ורות?

אם רש"י הקדוש משווה ביניהם, משמע שישנו איזה קו משותף בשניהם – ועל הקו המשותף הזה הייתי רוצה לבנות היום את השיעור:

יעקב אבינו יוצא מארץ ישראל לחרן, אומר רש"י – "…כי מטא לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו, יהב דעתיה למהדר וחזר עד בית אל וקפצה לו הארץ…" – הקב"ה השקיע לו את השמש שלא בעונתה – שעתיים לפני הזמן, הוא אסף אבנים – כמה אבנים? על זה יש מחלוקת בחז"ל וכמה וכמה דעות – מינימום ב' אבנים ומקסימום י"ב. הוא פחד שמא יבואו חיות רעות לטרוף אותו, לכן שם אותם מתחת לראשו והלך לישון;
אומרים חז"ל {בראשית רבה, פרשה סח, אות יא} – וַיִּקַח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם (בראשית כח, יא), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר שְׁנֵים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים נָטַל, כָּךְ גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, אָמַר אַבְרָהָם לֹא הֶעֱמִידָן, יִצְחָק לֹא הֶעֱמִידָן, אֲנִי אִם מִתְאַחוֹת הֵן שְׁנֵים עָשָׂר אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֲנִי מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, כֵּיוָן שֶׁנִּתְאַחוּ שְׁנֵים עָשָׂר אֲבָנִים זוֹ לָזוֹ, יָדַע שֶׁהוּא מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים.

ומה עשה יעקב אבינו עם אותה האבן?

אומרת התורה: {כח, יח} וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ.

זאת הפעם הראשונה שמופיע בתורה המילה שמן, וכבר אמרו חז"ל שבמקום שמופיע נושא כלשהו בפעם הראשונה, זה היסוד לכל התורה כולה;

כותב ר' צדוק הכהן מלובלין {פרי צדיק, מועדים} – וידוע דכל אות במקום שנזכר ראשונה בתורה, שם מרומז שורש קדושת האות כדמוכח בגמרא {ב"ק נה.}. {שם כ} וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: {כא} וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים: {כב} וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.

אומרים חז"ל {פרקי דרבי אליעזר, פל"ה} – וישב יעקב ללקוט את האבנים, ומצא אותם כולם אבן אחת, ושם אותה מצבה בתוך המקום, וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה, שנאמר {כח, יח} וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ. מה עשה הקב"ה, נטה רגל ימינו וטבעה באבן עד עמקי תהומות, ועשה אותה סניף לארץ כאדם שעושה סניף לכִּפה. לפיכך נקראת אבן השתיה, שמשם הוא טבור הארץ, ומשם נמתחה כל הארץ ועליה היכל ה' עומד, שנאמר {שם כב} וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וגו' – לקח הקב"ה את אותה האבן, ועשה אותה לאבן פינה לבית המקדש! – ונפל יעקב על פניו ארצה לפני אבן השתיה, והיה מתפלל לפני הקב"ה ואמר: רבון כל העולמים, אם תשיבני למקום הזה בשלום, אזבחה לפניך זבחי תודות ועולות, שנאמר "וידר יעקב נדר לאמר".

יוצא א"כ, שהבנאדם הראשון שהתעסק בבנין בית המקדש היה יעקב אבינו; אברהם אבינו עשה במקום המקדש את העקידה; יצחק אבינו הלך להתפלל על אשתו, אומר התרגום יונתן בן עוזיאל – וַאֲזַל יִצְחָק לְטַוָור פּוּלְחָנָא אֲתַר דְכַפְתֵיהּ אֲבוֹי וְהָפַךְ יִצְחָק בִּצְלוּתֵיהּ דַעֲתֵּיה דְקֻבָּ"ה מִמַה דִגְזַר עַל אִנְתְּתֵיהּ אֲרוּם עַקְרָא הֲוַת גַבֵּיהּ עֶשְרִין וְתַרְתֵּין שְׁנִין וְאִתְהֲפִּיךְ בְּגִינֵיהּ דַעֲתֵּיה דְקֻבָּ"ה מִמַה דִגְזַר עֲלֵיהּ דְאַף הוּא הֲוָה עָקָר וְאִתְרָוַח וְאִתְעַבָּרַת רִבְקָה אִנְתְּתֵיהּ. וכאן יעקב אבינו מטפל בנושא בית המקדש.

הבא בתור שהתעסק עם בית המקדש, היה דוד המלך; דוד המלך הולך לקנות את גורן ארונה היבוסי בשש מאות כסף. הוא לוקח מכל א' מהשבטים 50 כסף וקונה את גורן ארונה היבוסי; מיעקב אבינו ועד דוד המלך, אף א' לא מתעסק עם מקום בית המקדש, כי לכאורה הסתיר הקב"ה את המקום מעיני הבריות כדי שלא יהפכו אותו לבית ע"ז רח"ל. אמנם דוד המלך קנה את מקום בית המקדש, אבל הקב"ה לא נתן לו לבנות אותו – אז מה עשה הקב"ה?
ידועים דברי הנביא בספר שמואל, שבשעה ששלח הקב"ה את נתן הנביא לדוד המלך, כדי לומר לו שהוא לא יזכה לבנות את בית המקדש אלא בנו שלמה – נאמר {ש"ב ז, יג} הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם, ולכן אנחנו אומרים את המזמור {תהלים ל, א} מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד – שלמרות שהוא לא הקים אותו בפועל, אבל היות והוא רצה להקים אותו והקב"ה לא נתן, לכן הבית נקרא על שמו.

אומר דוד המלך: {תהלים קל"ב, ד} אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה: {ה} עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב;

אם כן, קורא דוד המלך לבית המקדש מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב – לא מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר 'אברהם', ולא מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר 'יצחק'.

כותב המצודת דוד – לאביר יעקב. לחזקו ותקפו של יעקב והוא המקום ב"ה ותלה ביעקב לפי שהוא היה תחילה להנודרים.

כותב הרד"ק – שנתייחד יעקב בענין המקדש, לפי שראה יעקב בחלום מקום המקדש והוא הסולם ועליו אמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים ושם שם מצבה ועשה שם מזבח ובית תפילה.

אם אלה הדברים, נוכל להתקדם לנק' נוספת:

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע" וגו' – מה הוא עשה?! – יצא להר המוריה והניח את אבן הפינה לבנית בית המקדש; כאשר נעמי יוצאת מארץ ישראל למואב – מה היא הולכת להביא?! את זה שהתחיל לבנות את בית המקדש. ממילא, היציאה שלהם שווה – שיציאת יעקב אבינו הביאה את הנחת אבן הפינה לבנין בית המקדש, והיציאה של נעמי הביאה לבסוף את רות – ממנה דוד המלך – וממנו קנית גורן ארונסה היבוסי – מקום המקדש.

מיד לאחר ששם יעקב אבינו את האבן למצבה, אומרת התורה: {כט, א} וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם;

אומר רש"י – וישא יעקב רגליו. משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה, נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת. כך מפרש בבראשית רבה (ע ח).

הכלי יקר סובר אחרת ואומר – וישא יעקב רגליו וילך. לפי שבהליכה ראשונה ארז"ל (סנהדרין צה.) שקפצה לו הארץ ולפי זה לא היתה ההליכה תלויה בזירוז רגליו כי אם בנס, הוצרך לומר שמכאן והלאה לא הלך על ידי קפיצת הארץ כי אם ברגליו כשאר אדם.

בא הנצי"ב מוולוז'ין ואומר דבר נפלא – "וישא יעקב רגליו", ופירושו, שההולך בדרך מפולש ואין בו מכשולות הרי עוזב את רגליו שיוליכוהו מעצמם ושם עיונו בדברים אחרים, וזה מיקרי ש'רגליו נושאות אותו', משא"כ ההולך במקום שהוא עלול להיכשל אינו מניח רגליו לילך לפי דרכם, אלא עיניו בראשו להשגיח על רגליו שלא תכשלנה, וזה מיקרי ש'הוא נושא את רגליו'.

והנה בהיות יעקב בארץ ישראל שלא היו הכנענים משתמשים אז בכישוף וכד' רק משוקעים בעבודה זרה, ומזה היה יעקב כבר נזהר, וכל בית אברהם אבינו האמינו שהקב"ה משגיח על העולם ואין אלוה בלעדו, ולא היה יעקב נצרך לשום לב שלא יכשל בעבודה זרה שהרי מכבר היה נבדל מעצמו מתאוה זו. אבל בהיותו הולך לארם שהיו רגילים בניחוש כבני קדם שהיו רגילים בכישוף , ולזה נמשך טבע לב האדם לדעת מה שיהיה, עד שהזהירה התורה אותנו על זה, 'לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קודם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וגו' תמים תהיה עם ה' אלהיך" [דברים יח, יג], שלא יהיה רצונך לדעת עתידות, ובלעם שיבח את ישראל "כי לא נחש ביעקב" [במדבר כג, כג].

בא האלשיך הקדוש ואומר כמה תשובות;

כותב האלשיך הקדוש – וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם. מי לא ידע שעל ידי נשיאת רגליו ילך, ואמרו ז"ל {בראשית רבה ע'} שעל הבשורה טובה הקילו רגליו. ויתכן שנצטרף לכתו ללמוד תורה לבית מדרשו של שם ועבר ועל כן נשא לבו את רגליו, ומשם וילך כדרך כל אדם ארצה בני קדם. ויתכן בשום לב כי המהלך אינו נושא שתי רגליו כאחת, כי אם שנתקיים בו על כפים ישאונך וכו' כי נישאו שני רגליו מדרוך על הארץ כי מלאכיו יתברך נשאוהו. או כי היתה נפשו בו כארון שנושא את נושאיו, כן יעקב אחר מראה זו היתה נפשו נושאת את נושאיה הן רגליו. או אפשר כי קפצה לו הארץ ובשתי פסיעות שנשא שתי רגליו זו הלך מבית מדרשו של שם ארצה בני קדם.

בא הספר חמודי יצחק ומביא תשובה נפלאה בשם ספר גן רוה על הפס' הנ"ל – ואענה אף אני חלקי בס"ד, לפרש זאת עפ"י המדרש ריש פרשת בחקותי (ובילקוט תהלים בסופו) עה"פ {תהלים קי"ט, נ"ט} חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך", אמר דוד לפני הקב"ה בכל יום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני אני הולך ולבית דירה פלונית אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות. ע"כ. וכך י"ל גבי יעקב שהיה 'איש תם יושב אהלים' (פרשת תולדות כ"ה כ"ז) [ופירושו שאין לו עסק אחר בעולם כי אם 'יושב אוהלים', וביארנו זאת בס"ד בפרשת תולדות שם עפ"י המהרש"א בסנהדרין שכתב וז"ל, דמילת 'אהל' נאמר במי שמרחיק עצמו מן עסקי העולם ועוסק בצרכי שמים, כמו 'ויעקב איש תם יושב אהלים', עכ"ל, וגם ביארנו דלשון 'יושב' פירושו שעושה כן בקביעות, ע"ש], שגם בו היתה מידה זו שרגליו היו מוליכות אותו מאליהם לבית המדרש, והואיל והשתא הוצרך יעקב לילך מבית מדרשו של עבר אל ארץ בני קדם, הוצרך יעקב 'לשאת את רגליו' ולהוליכם אל ארץ בני קדם, כי אם היה נותן לרגליו לשאת אותו, היו הן מוליכות אותו חזרה אל בית המדרש.

עוד נק' נוספת שאנחנו מתחברים אליה בפרשת השבוע – מה עשה יעקב אבינו כשהיה רועה צאן?

אומרים חז"ל {בראשית רבה פרשה סח, אות יא} – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: ט"ו שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶׁבְּסֵפֶר תְּהִלִּים הָיָה יעקב אוֹמֵר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קכד, א): לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל סָבָא. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים הָיָה אוֹמֵר (תהלים כב, ד): וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל סָבָא.

לכאורה קשה, איך אתה אומר לי שיעקב אבינו כתב את ספר תהילים, והרי אומרת הגמרא {מסכת ב"ב יד, ב} – דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים ע"י אדם הראשון על ידי מלכי צדק ועל ידי אברהם וע"י משה ועל ידי הימן וע"י ידותון ועל ידי אסף ועל ידי שלשה בני קרח ?

התשובה פשוטה מאד – ולמה? ידוע שאת הפיוט 'אשת חיל' אמר אברהם אבינו בפטירת שרה אמנו – אה, אבל שלמה המלך כתב אותו בספר משלי? – נכון. אבל כמה זמן עבר מאברהם אבינו עד שלמה המלך? מאות שנים! רק מה, הפיוט הזה נשכח בחלוף השנים היות ואף א' לא כתב אותו, ושלמה המלך שִכתב אותו ברוח קדשו בספר משלי!

כך גם יעקב אבינו – כתב את ספר תהילים, ובחלוף השנים זה נשכח. וחזר בחזרה בחלקו ע"י משה רבינו, חלק חזר ע"י בני קורח, חלק חזר ע"י שלמה וכו' – וג"כ נשכח, ואז בא דוד המלך והחזיר את הכל!

לנו היום יש מאה וחמישים מזמורי תהילים. אה אבל דוד המלך כתב רק מאה ארבעים ושבע מזמורים – ולמה דוקא מאה ארבעים ושבע? חד אמר כנגד שנותיו של יעקב שחי 147 שנים. וחד אמר כנגד הקללות שבתורה; צ"ח קללות שבפרשת כי תבוא, ומ"ט קללות שבפרשת בחקותי – ביחד 147. משמע, שמי שזוכה לומר 147 פרקי תהילים – ניצל מְ – 147 קללות שבתהילים.

אומרת התורה בפרשת ויחי: {מז, כט} וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם;

כותב רש"י – ויקרבו ימי ישראל למות. כל מי שנאמר בו קריבה למות לא הגיע לימי אבותיו. [יצחק חי מאה ושמונים ויעקב מאה ארבעים ושבע. בדוד נאמר קריבה, אביו חי ארבע מאות שנים והוא חי שבעים].

אומר המדרש {בראשית רבה, פרשה צו, אות ד} – וְכָל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ קְרִיבָה לָמוּת לֹא הִגִּיעַ לִימֵי אֲבוֹתָיו. דָּוִד כְּתִיב בּוֹ קְרִיבָה (מלכים א ב, א): וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת, לֹא הִגִּיעַ לִימֵי אֲבוֹתָיו. בֹּעַז וְעוֹבֵד, יִשַׁי אָמְרוּ חֲכָמִים יוֹתֵר מֵאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה הָיוּ חַיָּיו, וְדָוִד לֹא חָיָה אֶלָּא שִׁבְעִים שָׁנָה, לֹא הִגִּיעַ לִימֵי אֲבוֹתָיו, לְפִיכָךְ כְּתִיב בּוֹ קְרִיבָה. עַמְרָם חָיָה מֵאָה שְׁלשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה, וּמשֶׁה לֹא חָיָה אֶלָּא מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, לְפִיכָךְ כְּתִיב בּוֹ קְרִיבָה (דברים לא, יד): הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת, וְיַעֲקֹב כְּתִיב בּוֹ קְרִיבָה שֶׁלֹא הִגִּיעַ לִימֵי אֲבוֹתָיו, אַבְרָהָם חָיָה מֵאָה שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יִצְחָק מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וְיַעֲקֹב מֵאָה אַרְבָּעִים וָשֶׁבַע, לְפִיכָךְ כְּתִיב בּוֹ קְרִיבָה, וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל.

אומר הילקוט ראובני {ויחי, אות י"ד} – ולא אמר ימי משה כמו ביעקב ודוד, והתשובה היא זאת כי יעקב ודוד השלימו שליחות שלהם. וידוע ליודעים כי לא נולד יעקב אלא להיות דוגמא לבנין העליון וכן הוא רגל שלישי ודוד רגל רביעי ויעקב היה אב י"ב שבטי י"ה ונולד לחבר האלהי"ם דאינון עלמא תתאי עם עלמא עליאה וכשנשלם שליחותו המוטל עליו להכין צרכי הבנין קדישא ב"ה קרבו ימיו וכן גבי דוד קרבו ימים שנתן לו אדם הראשון שהיו שבעים שנים ובאו לפני ב"ד העליון ואמרו כבר נשלם שליחותו הה"ד "ויקרבו ימי ישראל למות", אבל משה רבינו ע"ה עדיין לא נשלם שליחותו עד שיכניס צאן מרעיתו של הקב"ה לארץ (גלי רזיא).

כותב בעל הטורים – ויקרבו ימי. ב' במסורה הכא ואידך גבי דוד איתא במדרש אמר הקב"ה אתה עשית קמ"ז מזמורים (חוץ מאסף והימן וידותן) כמנין שנות יעקב תזכה כמותו מה הוא ובנו מלכו ביחד אף אתה ימלוך שלמה בניך בחייך. ד"א מה יעקב לא הגיע לימי אבותיו אף דוד כן דכתיב ביה והמלך דוד זקן בא בימים וגו'.

נק' חיבור נוספת שיש לנו בין יעקב אבינו לדוד המלך ע"ה – מלמדים אותנו רבותינו, שכמו שצוה יעקב אבינו את בניו לפני מותו, כך צוה דוד המלך את שלמה בנו לפני מותו.

ידוע שדוד המלך ע"ה היה צריך להיות נפל ח"ו;

אומר המדרש {ילקוט שמעוני, בראשית, רמז מ – מא} – זה ספר תולדות אדם. אמר ר' יהודה בר סימון: עד שאדם הראשון מוטל לפני מי שאמר והיה העולם, הראה לו דור דור וחכמיו, דור דור וסופריו, דור דור ופרנסיו, דור דור ומנהיגיו, הדא הוא דכתיב {תהילים קל"ט טז} גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו… העביר לפניו כל הדורות, הראהו דוד חיים חקוקין לו ג' שעות ראה אדם הראשון, שלדוד המלך נקצבו רק שלש שעות לחיות, אמר לפניו אדם הראשון: רבונו של עולם, לא תהא תקנה לזה? אמר לו הקב"ה: כך עלתה במחשבה לפני. א"ל אדם הראשון: כמה שני חיי כמה אני אחיה? א"ל: אלף שנים. א"ל: יש מתנה ברקיע אפשר לתת כאן מתנות ? א"ל: הן [כן]. א"ל: ע' שנים משנותי יהיו למזל זה אני נותן לדוד שבעים שנה מחיי. מה עשה אדם? הביא את השטר וכתב עליו שטר מתנה וחתם עליו הקב"ה ומטטרון [שר הפנים] ואדם …

מובא בסידור השל"ה הקדוש כשבא אדם הראשון לתתק"ל [930] שנים והגיע עתו למות רצה לחזור ממתנתו…

בכל זאת, היות והוא בקש את שנותיו בחזרה, אמר לו הקב"ה: "אם כבר ביקשת את השנים בחזרה, אקח את השבעים שנה ממקום אחר" – וממי הוא לקח? כאן יש מחלוקת; הזוהר הקדוש בפרשת וישלח כותב, שהוא לקח את השנים מהאבות הקדושים;

כותב הזוהר הקדוש {ח"א קס"ח ע"א – ע"ב} – תוּ אֲבָהָן שָׁבְקוּ לֵיהּ מֵחַיֵּיהוֹן כָּל חַד וְחַד עוֹד הָאָבוֹת הִשְׁאִירוּ לוֹ מֵחַיֵּיהֶם כָּל אֶחָד וְאֶחָד. אַבְרָהָם שָׁבַק לֵיהּ אַבְרָהָם הִשְׁאִיר לוֹ, וְכֵן יַעֲקֹב וְיוֹסֵף. יִצְחָק לָא שָׁבַק לֵיהּ כְּלוּם, בְּגִין דְּדָוִד מַלְכָּא מִסִּטְרֵיהּ קָא אֲתָא יִצְחָק לא הִשְׁאִיר לוֹ כְּלוּם, מִשּׁוּם שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ בָּא מִצִּדּוֹ.

וַדַּאי אַבְרָהָם שָׁבַק לֵיהּ חָמֵשׁ שְׁנִין וַדַּאי אַבְרָהָם הִשְׁאִיר לוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים, דְּהֲוָה לֵיהּ לְאִתְקַיְּימָא מֵאָה וּתְמָנִין שְׁנִין שֶׁהָיָה לוֹ לְהִתְקַיֵּם מֵאָה וּשְׁמוֹנִים שָׁנִים, וְאִתְקְיַּים מֵאָה וְשִׁבְעִין וְחָמֵשׁ שְׁנִין, חֲסֵרִין חָמֵשׁ. יַעֲקֹב הֲוָה לֵיהּ לְאִתְקָיְימָא בְּעַלְמָא כְּיוֹמֵי דְאַבְרָהָם יַעֲקֹב הָיָה לוֹ לְהִתְקַיֵּם בָּעוֹלָם כִּימֵי אַבְרָהָם, וְלָא אִתְקְיַּים (דף קסח ע"ב) אֶלָּא מֵאָה וְאַרְבָּעִין וְשֶׁבַע שְׁנִין וְלֹא הִתְקַיֵּם אֶלָּא מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְשֶׁבַע שָׁנִים, חֲסֵרִים תְּמַנְיָא וְעֶשְׂרִין חֲסֵרִים עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה. אִשְׁתַּכָּחוּ דְּאַבְרָהָם וְיַעֲקֹב שְׁבָקוּ לֵיהּ מֵחַיֵּיהוֹן תְּלָתִין וּתְלַת שְׁנִין נִמְצָא שֶׁאַבְרָהָם וְיַעקֹב הִשְׁאִירוּ לוֹ מֵחַיֵּיהֶם שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים. יוֹסֵף דְּאִתְקְיַּים מְאָה וְעֶשֶׂר שְׁנִין, הֲוָה לֵיהּ לְאִתְקַיָּימָא מְאָה וְאַרְבָּעִין וְשֶׁבַע שְׁנִין כְּיוֹמֵי דְיַעֲקֹב יוֹסֵף שֶׁהִתְקַיֵּם מֵאָה וְעֶשֶׂר שָׁנִים, הָיָה לוֹ לְהִתְקַיֵּם מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְשֶׁבַע שָׁנִים כִּימֵי יַעֲקֹב, וְחָסֵר מִנְּהוֹן תְּלָתִין וְשֶׁבַע שְׁנִין וְחָסֵר מֵהֶם שְׁלֹשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנִים. הָא שִׁבְעִין שְׁנִין דִּשְׁבָקוּ לֵיהּ לְדָוִד מַלְכָּא לְאִתְקָיְימָא בְּהוֹן, וּבְהוּ אִתְקַיַים דָּוִד בְּכָל אִינוּן שְׁנִין דִּשְׁבָקוּ לֵיהּ אֲבָהָן הֲרֵי שִׁבְעִים שָׁנִים שֶׁהִשְׁאִירוּ לְדָוִד הַמֶּלֶךְ לְהִתְקַיֵּם בָּהֶם, וּבָהֶם הִתְקַיֵּם דָּוִד בְּכָל אוֹתָם הַשָּׁנִים שֶׁהִשְׁאִירוּ לוֹ הָאָבוֹת.

מפרשים אחרים אומרים לא כך, אלא יעקב נתן לו ל"ג שנים ויוסף נתן לו ל"ז שנים – ביחד שבעים שנה.

נשאלת השאלה – בשביל מה היה דוד צריך גם שבעים שנה מהאבות הקדושים, והרי השבעים שנה שנתן לו אדם הראשון לא חזרו אליו בחזרה – וידוע שדוד המלך לא חי 140 שנה?

יש אומרים, היות ודוד המלך לא ישן, אז היו לו גם ימים וגם לילות מלאים ולכן הוא היה צריך פעמיים שבעים שנה.

יש אומרים, שהשבעים שנה שהוא קיבל מאדם הראשון, היו לאחר חטאו – ודוד המלך רצה שנים שאין בהם חטא, ולכן הוא לקח שנים מהאבות הקדושים ומיוסף.

אם אלה הדברים, בואו נראה דבר יפה:

איפה התחיל דוד המלך את מלכותו? שבע שנים הוא מלך בחברון ול"ג שנה בירושלים – ולמה הוא התחיל את מלכותו בחברון? אמר דוד: "היות וקיבלתי את החיים שלי מאדם הראשון – לכן אני מתחיל את המלכות ממקום קבורתו"
ממשיך השל"ה הקדוש ואומר – והראה לו הקב"ה שעתיד אחד מבניו לקיים כל נדריו והוא יעקב אבינו ע"ה כאמור (בפרשת ויצא) "אם יהיה אלקים עמדי וגו' גם הוא קיים נדרו לזה אמר {תהילים קמ"ו, ג} אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם מרומז על אדם הראשון – שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה – כאשר הרגיש שְ – {שם ד} תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו – שרצה לחזור בו: {ה} אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ – לולא ה' ית' שהראה לו נדרו של יעקב אבינו לא הוה מקיים.

א"כ נוכל להבין את הקשר שישנו בין יעקב אבינו לדוד המלך: 'פנה הודה פנה זוה' וכו' – יעקב אבינו נודר נדר – {כח, כ} וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ וגו' – בשכר קיום הנדר הזה, אדם הראשון לא חזר בו מתרומתו – ממילא, נולד דוד המלך!

יוצא א"כ, שבית המקדש 'נולד' כתוצאה מיעקב אבינו!

אומרת הגמרא {מסכת ברכות נח, א} – מה פירוש הפס' {דברי הימים א' כט, יא} לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד ? תנא משמיה דרבי עקיבא: לך ה' הגדולה – זו קריעת ים סוף; והגבורה – זו מכת בכורות; והתפארת – זו מתן תורה; והנצח – זו ירושלים; וההוד – זו בית המקדש.

אומרים חז"ל, אברהם אבינו נקרא חסד, יצחק אבינו נקרא גבורה ויעקב אבינו נקרא תפארת, הנצח זה משה וההוד זה אהרן הכהן – וכשנכנס אהרן לקדש הקדשים, זה נקרא 'הוד שבהוד'.

מתי יום הפטירה של ר' שמעון בר יוחאי?! – ל"ג לעומר – ומהי הספירה של אותו היום?! הוד שבהוד! – שעליו נאמר בַּר יוֹחָאי – "בַּר יוֹחָאי – נִמְשַׁחְתָּ, אַשְׁרֶיךָ, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶךָ: מוֹשַׁב טוֹב יָשַׁבְתָּ: יוֹם נַסְתָּ, יוֹם אֲשֶׁר בָּרַחְתָּ, בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַדְתָּ שָׁם קָנִיתָ הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ";

ממילא, השמן הוא המקור של ההוד – וכאן בפרשה שלנו מופיע לראשונה השמן, ממילא יש לנו חיבור נוסף.

לאחר הדברים האלה, נוכל לגשת לעוד נק' א':

בפרשת שבוע הבא, פרשת וישלח, יעקב אבינו נערך למפרש עם עשו – {לב, ד} וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם: {ה} וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: {ו} וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ;

אומרים חז"ל {בראשית רבה, פרשה עה, אות יב} – (בראשית לב, ו): וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, שׁוֹר, זֶה יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. חֲמוֹר, זֶה יִשָֹּׂשכָר, דִּכְתִיב (בראשית מט, יד): יִשָֹּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם… וְצֹאן, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לד, לא): וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם. וְעֶבֶד, זֶה דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קטז, טז): אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ. וְשִׁפְחָה, זוֹ אֲבִיגַיִל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כה, מא): הִנֵּה אֲמָתְךָ לְשִׁפְחָה.

מה יש לדוד המלך ב'ארסנל'? את יוסף הצדיק – סמל הקדושה, את יששכר עמוד התורה, את דוד המלך ואת אביגיל שממנה נולד כלאב שמת בעתיו של נחש – ממילא, יש לנו מכנה משותף נוסף בין יעקב לדוד.

דבר נוסף, ליעקב נולד את בנימין שמת בעתיו של נחש, ולדוד נולד את כלאב שג"כ מת בעטיו של נחש – כפי שאומרת הגמרא {מסכת ב"ב יז, א. שבת נה, ב} – ארבעה מתו בעטיו של נחש ואלו הן: בנימין בן יעקב ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד.

עוד, מבקש יעקב אבינו: {לב, יב} הַצִּילֵנִי נָא מִיַד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים;

כותב בעל הטורים – והכני. ב' במסורה. הכא ואידך {ש"א יז} "אם יוכל להלחם אתי והכני" – גבי גלית לומר מה יעקב נתיירא אף דוד נתיירא מה יעקב נרדף אף דוד נרדף וכשם שיעקב ניצל מעשו אף דוד ניצל מגלית וזכות יעקב עמד לדוד וכשם שגבי דוד היה מלחמה אף יעקב הכין עצמו למלחמה שהתקין עצמו לג' דברים.

א"כ בזכות מה ניצח דוד המלך את גלית?! בזכות מה שבקש כאן יעקב אבינו – "פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים".

עוד, מבקש יעקב אבינו: {שם ה} כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה – מה פירוש "כֹּה"?

כותב הזוהר הקדוש {תיקוני זוהר, תיקון י"ג} – תְּמַנְיָא יוֹמֵי דַחֲנוּכָּה, לְאַרְבָּעָה וְעִִשְׂרִין יוֹמִין, דְּאִינוּן בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעִִד, וּמִיָּד דַּעֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ, שַׁרְיָא כ"ה עַל יִשְׂרָאֵל בְּכ"ה בְּכִסְלֵו, וְאִלֵּין אִינוּן כ"ה אַתְוָון דְּיִחוּדָא, דְאִינוּן שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְגוֹמֵר, וְדָא אִיהוּ חֲנוּכָּ"ה חֲנ"וּ כָּ"ה.

פירוש הדבר, חנוכה זה ביום הכ"ה בחודש. זאת אומרת, שקודם חנוכה יש כ"ד ימים בחודש; כמה אותיות יש ב'ברוך שם'? כ"ד אותיות – זאת אומרת ,כ"ד ימים שקודם החנוכה, הם כנגד כ"ד אותיות שבפס' 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'. וכ"ה זה היחוד של חנוכה.

בא הספר שמן ראש ואומר דבר נפלא; נמצא פך שמן בחותמו של כהן גדול – מי חתם את הפך??? יעקב אבינו, שנאמר {כח, כ} וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ; כותב בעל הטורים – ללבוש. ב' במסורה הכא ואידך ללבוש את הבגדים. מלמד שיעקב היה כהן גדול כדאיתא בב"ר אמר הקב"ה למיכאל אתה עשית יעקב כהן גדול שלי בעל מום שהוא צולע על ירכו חייך שאתה צריך להיות כהן גדול למעלה במקומו זה שאמר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש שתקיים לי הכהונה שקניתי מעשו שהעבודה היתה בבכורות.

א"כ מי היה הכהן הגדול הראשון??? – יעקב אבינו! ומי הראשון שמצא פך שמן??? יעקב אבינו! – שהוא שפך את השמן על המצבה, נתמלא השמן בחזרה – לקח וחתם על הפך בחותמו של כהן גדול – והשמן הזה הלך איתנו לאורך הדורות, עד שבע"ה נזכה שיבוא משיח צדקנו וימשחו אותו בשמן המשחה!