"אני חושבת שזה מתפצל לשניים", אומרת חני ליפשיץ, שליחת חב"ד בנפאל, על תחושותיה בג' תמוז, "יש את הדור שמתגעגע, אבל הוא לא כל כך יודע לְמה, כי הוא פחות חווה את הדברים. ויש את הדור שלי, אני הייתי בת 17 כשהרבי מליובאוויטש הסתלק. זכינו עוד להיות, לראות, לקבל מכתבים בבת מצווה וביום הולדת ולעבור בחלוקת דולרים. אני מספרת את זה לילדים שלי, ותמיד יש לי דמעות בעיניים, והם מקשיבים ושומעים מכלי שני, אנחנו כלי ראשון עדיין. ושלושים שנה עברו מאז, ובאמת הגעגוע לא פוסק".
עם זאת, ליפשיץ מתארת את המשכיות מפעליו של הרבי, בראשם מפעל השליחות: "מצד שני, זה משהו שממשיך כל הזמן ומזין את עצמו. כי את יכולה לראות שהרבה אחרי ג' תמוז, יצאנו לשליחות חזקי ואני. זאת אומרת, הרבי מליובאוויטש לא הורה לנו באופן אישי לצאת לשליחות, אלא זה חלק ממערך השליחות שעוד ממשיך. את נמצאת בכינוס השלוחים, ואת שומעת שאומרים בבנקט הגדול, 'כל מי שיצא לשליחות אחרי ג' תמוז, שיקום', ורוב האולם קם. זה משהו מדהים, שמנהיג מצליח להשאיר אחריו מורשת כל כך גדולה, ולעשות בעצמו כל כך הרבה מנהיגים".
על השליחות בנפאל: "אנחנו כבר 24 שנים שליחים בנפאל, כל הזמן שואלים אותנו איך אפשר להיות במקום כל כך רחוק, בלי תשתיות ובלי מים ובלי חשמל. בחודשים האחרונים התחילו להגיע אלינו כל החבר'ה מהלחימה בעזה ובצפון, אנשים שחוו דברים קשים וחודשים מאוד קשים. זה כבר לא החבר'ה עם התרמיל והמקל שיוצאים לכבוש את ההימלאיה, זה חבר'ה עם פוסט טראומה, שהנפש שלהם פגועה, וזה הכוח הזה של השליחות, שאת אומרת, אוקיי, זאת השליחות שלי, וזה מה שאני צריכה לעשות".
עוד באתר:
האזינו לראיון המלא מתוך 'עניין משפחתי' עם רחל פסטג:
