
"תשתדל לתווך למאזינים ולקוראים את האמת והעובדות, עם מינימום פרשנות משלך ובטח שלא תנסה לחנך אותם על פי 'האמת' כפי שאתה רואה אותה". זאת עצה שקיבלתי למקצוע הזה מאדם חכם, לפיה תמיד צריך לזכור שהעיתונאי לא יכול להתנשא מעל קהל הקוראים שלו – ובטח שלא להטיף לקהל מוסר או 'לחנך' אותם מה – לפי דעתך – נכון או לא נכון שיעשו.
הדרמה במדינה סביב צווי הגיוס שצה"ל שולח בחודש האחרון לצעירים מהמגזר החרדי, קצת טשטשה כנראה את העצה הזאת אצל כמה עיתונאים בכלי התקשורת החרדית. למה אני מתכוון? לא אנקוב כמובן בשמות, אבל אם תקראו השבוע ובשבועות האחרונים את חלק מכותבי הטורים השבועיים בתקשורת החרדית המודפסת – תוכלו להרגיש לדעתי את אותה תחושה שהרגשתי.
חלק מאותם עיתונאים מנסים להסביר באיזשהו מוסר כפול שלא ברור מאיפה הביאו אותו, על כך ש"נכון שגדולי הדור מכלל העדות הודיעו בצורה חד משמעית שאין להתייצב כלל בבקו"ם – בטח עד שלא מסדירים את חוק הגיוס ומחזירים לבחורי הישיבות את מעמדם החוקי של 'תורתם אומנותם' – אבל אנחנו סבורים שזה לא נכון לכלל הבחורים כי יש כאלו שאין באמת חלקם מיושבי קרנות, שהם בדרך להיפלט מהמגזר ולכן הם כן צריכים להתייצב וחוצפה שהם לא עושים זאת".
עוד באתר:
במילים פשוטות: אותם עיתונאים מנסים 'לחנך' לא רק את הקוראים שלהם – אלא גם את גדולי הדור. מה שנקרא "הם לא יודעים מספיק טוב מה הולך במגזר החרדי", גדולי הדור.
וזה פשוט מקומם. כי מי שמכם, אותם עיתונאים שאמנם הם מותיקי התקשורת החרדית ואין ספק שברשותם ידע נרחב ביותר וכולי, אבל מה בין זה לבין השקפה טהורה אותה מורים לנו אך ורק גדולי הדור? מה בין איש תקשורת שכל תפקידו זה לא לחנך את הציבור אלא להביא בפניו עובדות, עם קומץ פרשנות – לבין הטפת מוסר צדקנית כביכול יש שווים יותר ופחות במגזר החרדי, בנושא ציות להוראת גדולי הדור שלא להתייצב בבקו"ם ולמעשה להחרים את צה"ל עד להודעה חדשה?.
וכל זה מבלי שנזכיר את העניין של לפרוץ סדק בחומה. הרי צה"ל שולח צווי גיוס לכולם. מבחורי ישיבות שיושבים ולומדים מהבוקר עד הלילה כולל בהפסקות, גם לבחורים שחצי יום לומדים וחצי יום עובדים – ועד כאלו שקובעים עיתים לתורה אך מרבית היום עובדים. זאת אומרת שהמאבק החרדי פה הוא על כולם, קודם יש להעביר חוק גיוס שבו יהיו מכסות ויעדים – ככה יוכלו להתחיל ולדון עם ראשי הצבא את מי שולחים לבקו"ם ומי לא. עד אז, כל פעולה אחרת, כמוה כקירור האמבטיה במאבק החרדי.
זה ז'אנר מאוס בתקשורת החרדית, שכבר היה ראוי שיחלוף מן העולם, ודי לחכימא ברמיזא.