וכך הקורבנות, הם צריכים להיות לרצונו של האדם כמו שכתוב, 'יקריב אותו לרצונו'.
בקורבנות יש דין כזה שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני...
כלומר כופים אותו, אבל בכל אופן הוא חייב להוציא בפה את המילים רוצה אני.
עוד באתר:
ואפילו שזו עשייה ואמירה כפויה בכל אופן האמירה הזו יש בה ממד אמתי שהרי בשכבתו הפנימית בתוך הנפש הוא בהחלט רוצה לקיים את רצון השם!
ולכן זו אמירה אמתית, זו אמירה שבשלב זה בחיים הוא לא מזדהה אתה, הוא לא מזהה את הצורך שלו בזה, אבל יש לו צורך לעשות את רצון השם.
וכמו שלדוגמא אדם צעיר אומר, אני רוצה להינות בחיים, אני לא רוצה מחוייבות... אני רוצה להינות ולחיות חופשי כך הוא אומר לעצמו בגיל 20 /25... ולכן הוא אומר שהוא לא רוצה להתחתן אלא הוא רק רוצה לדאוג לעצמו...
אבל אז הוא מגיע לגיל 40 והוא נעשה בררן יותר מידי, יותר מידי חי עם עצמו, יש לו כללים חיים נוקשים מידי והוא לא מוצא לעצמו את השידוך הנכון כי ההצעות של גיל 40 זה לא ההצעות הוא קיבל בגיל 20 ו 25.... וכעת הוא מתעכב יותר ויותר.. והוא מרגיש אשמה וחרטה גדולה, לחברים שלו יש משפחה ולא אין
יש לחברים שלו בנים ובנות, בר מצווה ובת מצווה, והוא עדיין לא התחתן... הוא מרגיש רע מאד...
ואז הוא מבין את הטעות שבגיל 25 הוא טעה בגדול... אז שהוא היה בן 25 הוא אמר תעזבו אותי על תכפו עליי , אין לי צורך להתחתן... הוא חשב שאין לו צורך, היה לו צורך אלא שהוא הדחיק אותו
האמת שכן יש לו צורך ואיך אנו יודעים
בגלל שבגיל 40 הוא סובל מחרטה עמוקה
כי האדם הסתיר מעצמו את הצורך הזה במהלך השנים!!
ולכן הוא חשב שאין לו צורך, אבל בהחלט היה לו צורך אדיר, שהוא הצליח להסתיר אותו, וכך הוא רימה את עצמו
וכמו שאמר האדמור מקוצק, לא תגנוב, תתחיל מלא תגנוב מעצמך את עצמך... האדם גונב מעצמו, היצרים שלו, את עצמו את העתיד שלו.
כך זו דוגמא פשוטה בעניין של צורך בהווה שיש לו משמעות גדולה בעתיד, צורך בהווה שמדחיקים אותו ואחר כך משלמים עליו מחיר גדול מאד.
כך זה גם ברוחניות
האדם יש לו צורך לקיים את רצון השם
זה הצורך הגדול ביותר שיש לאדם!!
אלא שהצורך הגדול הזה, הוא צורך שהאדם מצליח להסתיר אותו מעצמו, זה הצורך הכי חשוב שיש לאדם, וכאשר האדם מתעלם מהצורך הזה, הוא מתעלם מהצורך שמעורר הכי הרבה חרטה בעתיד!
זו חרטה נצחית.
אם כן כופין את האדם עד שיאמר רוצה אני!
כי באמת זה הרצון והצורך האדיר והנצחי היחיד שיש לאדם!!
