"כמה אתה שווה": פרשת בחוקותי \ הרב אפרים אפשטיין

בפרשת השבוע לאחר שהתורה מונה את רשימת הברכות שמגיעות בעקבות "אם בחוקותי תלכו",
ובמקרה ההפוך את הקללות,מופיעה פרשיה נוספת,פרשת ערכין,
"דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש כי יפלא נדר בערכך נפשות לה".
התורה קובעת את סכום הכסף שהאדם צריך להביא לבית המקדש כאשר הוא אומר
"ערכי עלי",(בשונה מאם אומר "דמי עלי" שאז הסכום נקבע לפי שומת עבדים).

השאלה היא, כיצד זה יתכן ?
כיצד ניתן לאמוד את ערכו של האדם בסכום כסף ?
אם היינו שואלים את הסבא מקלם או את הסבא מסלובדקא,כמה הוא ערכו של האדם,האם היינו מקבלים תשובה בערך כספי ?

האדם שנברא בצלם דמות אלוקים,שמעשיו מניעים את כל העולמות,
האדם שמורכב מרגשות והרגשות,מבחירה ומעמל,עבודת המידות,האם יש לו ערך כספי ??

הגמרא במסכת נדרים אומרת שאם אדם נודר שלא אשן שלושה ימים,הנדר לא חל משום שמדבר דברים שאינם יכולים להתרחש במציאות.
אז… א"כ מי שאומר "ערכי עלי" מדוע זה נתפס בשווי כספי,הרי אי אפשר להגדיר את ערך האדם בכסף,
מדוע שלא נאמר שאין בדבריו כלום ??

אני חושב שכדי לענות על השאלה,צריך לחזור לתחילת הפרשה.

בתחילת הפרשה כשהתורה מונה את רשימת הברכות מיד אחר "אם בחוקתי תלכו.."
ההבנה הפשוטה היא שמדובר בפרס או תגמול שזוכים לו בעקבות המעשה הטוב או הנכון שעושים.
אבל..אולי אפשר להסביר בכיוון אחר.

אין המדובר בגמול או בפרס,
המדובר הוא בסיבה ותוצאה.
המעשים שלנו הם אלו שגורמים לגשם לרדת ולעץ לתת פרות.

מי שלוחץ על המתג של האור,מדליק את האור.
האור הוא תוצאה של הלחיצה על המתג.
האור הוא לא תגמול על הלחיצה על המתג.

האדם הוא בעל כוחות עצומים.הוא מניע עולמות בפעולותיו.

השפת אמת מביא את דברי המדרש על הפסוק
"ועץ השדה יתן פריו" – שלעתיד לבוא עתידין עצי סרק ליתן פרות.
ומסביר שכאשר האדם פועל גם בדברים שיש בהם פחות חיות.
גם כשנראה לעיתים שמשקיעים ומנסים ולא רואים פרות – עצי סרק.
זה פועל בבריאה שלעתיד לבוא עצי סרק יוציאו פרות.

אם אכן כך הם הדברים ,אז אני חושב שיש לנו תשובה.

אכן..אין אפשרות להעריך האדם בכסף,
אבל ישנה אפשרות להעלות את ערך הכסף,כך שיהיה אפשר לשום בו את ערך האדם.

אם האדם יכול לגרום לעץ סרק להוציא פרות,אז למה שלא יוכל להעלות את ערך הכסף ?

כשהאדם אומר ערכי עלי ורוצה לתת מעצמו לבית המקדש,כשהאדם לוקח את הכסף ומפנה אותו כלפי השמים,
הכסף מקבל משמעות אחרת.
הכסף עולה בדרגה.
הוא עולה בדרגה כך שאפשר להמיר אותו בערכו העצום של האדם.
בכח המעשה שלנו,האמירה שלנו,טמון כח עצום.
הכסף שהיה קודם "רק" כסף,נהפך לכלי ביטוי לערך האדם.

כשאמרתי את הרעיון הזה השבוע למישהו,הוא שאל אותי שאלה.

"רעיון יפה,אבל…אתה נשען על תחילת הפרשה ששם הכל זוהר ואידאלי,כשמקיימים את הכל ועמלים בתורה.
מה תגיד כשהמצב לא כך,במצבים וזמנים שלא מצליחים "להוציא פרות מאילני סרק",
לא כולם שייכים לחלק של "אם בחוקתי תלכו",
היכן אצל אותם אנשים בא לידי ביטוי הכח שאתה מדבר עליו ??
איפה שם נמצא "הערכי עלי" ??

"אני חושב",כך עניתי לו,"שגם על השאלה שלך התורה כבר ענתה בפרשה".

מדוע לדעתך פרשת ערכין נאמרה בסוף פרשת "בחוקתי", מה השייכות בין שני העינינים ?
מדוע לא כתבה התורה את פרשת ערכין בפרשיות שבהם מדובר על דברים שאדם מקדיש לבית המקדש ??

"כנראה",כך המשכתי שהתורה "חששה" מהשאלה שלך.
אחרי כל כך הרבה קללות ויסורין שמוזכרים בפרשה, אם ח"ו יהיה מישהו במצב קשה עד שלא יראה שום סיכוי,
יש חשש שיחשוב שהוא כבר לא שווה,שהוא כבר לא יוציא פרות מאילני סרק,ואולי אף לא מאילני פרות.
אולי מישהו יחשוב שלו אין שום ערך.
לכן בדוקא כתבה התורה את פרשת ערכין אחרי כל הקללות, לבוא ולאמר שכל אחד ובכל מצב יש לו ערך.
גם מי שהגיע ח"ו עד סוף פרשת הקללות ,יכול לומר בפה מלא "ערכי עלי" ויביא לבית המקדש את אותו שווי בדיוק שיביא חברו שנמצא בברכות של "אם בחוקתי תלכו".

כי "הערך" – העוצמה והגדולה שקיימת בנו היא נצחית ותמידית.

===

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]