החליפות לקראת ביקורו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בישראל כבר נתפרו, והתאריך שהופרח לחלל – כ"ד בסיוון, גרם לכלל מערכות החדשות בארץ להיכנס לדריכות. יומיים אחר כך שפך ביידן מים צוננים על ההתלהבות בישראל ובמהלך מסיבת עיתונאים שגרתית הודיע ביובש כי הנסיעה נדחית: "יש אפשרות שאטוס בקרוב לפגוש את מנהיגי ישראל ומדינות ערב, כולל סעודיה. אבל כרגע אין שום תכנית סופית אם אכן אטוס. התפקיד שלי הוא לנסות להביא שלום למזרח התיכון אם אני יכול".
נכון לרגע זה לא ברור מתי ביידן יגיע לאזורנו, אבל ככל הנראה זה יקרה בחודש הבא.
בהזדמנות אחרת ניגע בעז"ה במרכיבי השלום עצמו, במה שישראל תצטרך לוותר עליו ובמה תקבל, אבל הפעם כדאי לחזור שוב לדחיית הגעתו של הנשיא האמריקאי לאזורנו. ביידן עצמו לא ניפק סיבה לכך וההערכות נעות בין שלש אפשרויות שונות.
עוד באתר:
האחת: מדובר בדחייה על רקע המשבר הפוליטי בישראל.
השנייה: מדובר בדחייה על רקע חוסר נוחות שמגלים גורמים במפלגתו, המפלגה הדמוקרטית סביב הנושא, זאת כיוון שסעודיה היתה ועודנה מדינה דיקטטורית שתולה אזרחים ומצב זכויות האדם בה אינו טוב בלשון המעטה. המפלגה הדמוקרטית שנשיאיה לדורותיהם ראו עצמם "השוטר של העולם" לא יכולה להשלים עם המצב.
השלישית: ביידן כה להוט לחתור להסכם שהוא רוצה לוודא שאין כל קצוות שיכולות לפרום את העסק כולו. הוא רוצה לסגור את כל הפרצות ולהציג הסכם מלא וברור.
לא משנה איזו דעה צודקת, חובה להבין שמבחינת ביידן, כאיש המפלגה הדמוקרטית שאנשיה כאמור רואים עצמם כ"שוטר של העולם" יש פה שינוי של 180 מעלות מול סעודיה. וזאת למה? ובכן, ביידן הבטיח כל העת כי ארה"ב בהובלתו תגדע את הקשר ההדוק בין וושינגטון לריאד שהיה בתקופת טראמפ (הן בשל הראיה המשותפת את הסכנה האיראנית והן בשל חוסר רצונו של טראמפ להתערב בהחלטות של ממשלות אחרות בשטחן) ותפסיק להעניק לסעודיה את היחס המיוחד שזכתה לו במשך 76 שנים מצד השלטונות האמריקאים.
ההליך הזה שתמיד ריחף באוויר, החל לרקום עור וגידים בצורה משמעותית רק לפני כארבעה חודשים. דוברת הבית הלבן, ג'ן סאקי, הודיעה ב-16 בפברואר למניינם כי ביידן מתכוון לעשות הערכה מחדש של יחסי ארה"ב עם סעודיה, והדגישה בעוקצנות כי הנשיא מתנהל מול המלך הסעודי סלמאן בן עבד אלעזיז ולא מול יורש העצר מוחמד בן סלמאן, לו מיוחסות פעולות נגד אופוזיציונרים סעודים, כחיסול חאשוקג'י ועוד…
הדברים של סאקי נאמרו בהמשך להחלטה של אווריל היינס, מנהלת המודיעין הלאומי האמריקאי, לפיה יוסר החיסיון מעל הדו"ח הסודי על רצח העיתונאי ואיש האופוזיציה הסעודי חאשקג'י בקונסוליה הסעודית באיסטנבול. ההערכה בארה"ב הייתה כי בעקבות חשיפת הדו"ח תיגרם מבוכה רבה ליורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ששמו נכרך בפרשה כמי שנתן את ההוראה לרצוח את חאשוקג'י, ובעקבות זאת ינקוט ביידן בצעדי ענישה נגד סעודיה.
הדו"ח אכן פורסם כמה ימים אחר כך ובעקבותיו הכריז ממשל ביידן על סנקציות מסוגים שונים על אזרחים סעודים. יורש העצר בן סלמאן עצמו לא נמצא ברשימת הסנקציות, ולפי בכירים אמריקנים ששוחחו עם ה"ניו יורק טיימס", ביידן החליט שלא להעניש אותו מאחר שהדבר עלול לגבות מחיר גבוה מדי. במקביל, ארבעה גורמים אמריקנים אמרו לסוכנות הידיעות רויטרס שממשל ביידן שוקל לבטל עסקאות נשק עם סעודיה. בממשל האמריקני אף הודיעו כי הם בוחנים את האפשרות למכור לסעודיה בעתיד נשק הגנתי בלבד.
ביידן עצמו התייחס לנושא ואמר כי שוחח על כך עם מלך סעודיה סלמאן, ולדבריו "הבהרתי לו שהחוקים השתנו. אמרתי לו שאנחנו מתכוונים לראות בסעודים אחראים להפרת זכויות אדם".
אבל אז התרחש משהו מהותי שטרף את הקלפים: המלחמה באוקראינה שבדיוק נפתחה באותם ימים הביאה לזינוק בעליית מחירי הדלק ובסנקציות על הנפט הרוסי שמילא שווקים רבים. זה גרם לאמריקאים לעמוד מול שוקת שבורה. הם הבינו שמדובר בהליך שעתיד להיות הרסני לכלכלתם ולכלכה העולמית והחליטו להגביר את תפוקת הנפט.
דא עקא שהגדלת תפוקת הנפט הייתה תלויה בסעודיה, שבתורה נהנתה לשחק את המשחק. מבחינה טכנית הסעודים יכולים להגביר את תפוקת הנפט היומית שלהם בלפחות 2 מיליון חביות, אבל הם לא מיהרו. נדמה היה שהם נהנים מהסיטואציה שבה האמריקאים משדרים בהילות, רודפים אחריהם ומבקשים את חסדיהם.
שר הנפט הסעודי עבד אלעזיז בן סלמאן אמר באותם ימים, כשהיה ברור לאן העניינים מתגלגלים כי הסעודים לא פועלים לפי סדרי העדיפויות של האמריקאים, וכי ארצו לא תעלה את תפוקתה "לבקשת מדינות אחרות".
בסופו של דבר הודיעה סעודיה רק בשבוע שעבר, אחרי לחצים אמריקאים בלתי פוסקים, כי תגדיל את ייצור הנפט שלה ב-200,000 חביות נוספות ביום. בממשל ביידן נשמו לרווחה גם אם מדובר בקצת מידי ומאוחר מידי, והסעודים מצידם הבינו כי במעשה זה הם סוללים את דרכו של הממשל האמריקאי בחזרה לחיקם.
לפני ההחלטה פורסם במערב כי שניים מיועציו הבכירים של ביידן הגיעו לסעודיה כדי לדון בנושא, ועם השגת אישורם של הסעודים להגדלת הפקת הנפט, נסללה הגעתו של ביידן לממלכה, מהלך שעד לפני שלשה חודשים היה נראה תלוש מהמציאות. העולם כולו מבין כעת שהצהרותיו של ביידן על צעדי ענישה נגד סעודיה לחוד, ומעשים לחוד.
בשולי הדברים, בהיפוך המגמה החד של ביידן בנושא יש כדי ללמד את העולם כולו ואת ישראל בפרט לקח מזהיר: לעולם אל תסמכי על הבטחה של מעצמה כלשהיא לבטחונך. דברים משתנים במהירות ועמם האינטרסים. ברגע האמת המעצמה שלקחה חסותה עליך, יכולה לתקוע סכין בגבך על סמך אינטרסים חדשים שצצו יש מאין.
הדיבורים האמריקאים על זכויות אדם ושאר ירקות התאדו פתאום כש"בחירות האמצע" בארה"ב ממש מעבר לאופק וביידן מבין שלולי הפקת הנפט הסעודי הנוסף, הוא היה מגיע אליהן עם כלכלה מרוסקת.
דבריו של הרבי מליובאוויטש בעבר על קליפות השום ששוות ההבטחות המערביות לביטחונה של ישראל במידה וזו תוותר על חלקים מארץ ישראל, התגלו שוב כנכונים כל כך.
הלקח בנושא ברור וריאלי גם הפעם: אי אפשר לסמוך על שום הבטחה אמריקאית על הגנה על ישראל אחרי חתימת הסכם הגרעין עם איראן. בעולם השקרי ורווי האינטרסים המנוגדים הזה, כל אחד צריך לדאוג אך ורק לעצמו.
