
כששומעים אזעקה, מפחדים גם אם לא רוצים, זה משהו כזה צורמני ומחריד. גם אם אדם שמע אלפיים אזעקות בימי חייו, תמיד האזעקה הבאה תפחיד אותו גם כן. ואם שומעים לצד האזעקה גם בומים, אז ממש פוחדים, ולא יודעים מה ייפול ואיפה ייפול, והפה מתייבש ורוצים מים, אולי גם קצת משהו מתוק, להרגיע את הבהלה, ואם חס ושלום נופל בבניין של הערבים שגרים לידכם, ואתם רואים שם הכל מתחיל להתעופף באוויר, אז מתחילים להגיד פסוקים, ואין עוד מלבדו, ועניינים.
אני רוצה להגיד לכם משהו גדול, מי שמפחד, זה סימן שהוא נורמלי לחלוטין, זו לא בושה לפחד, וכנראה, לפי מה שאומרים, אנחנו לפני ימים שיכול להיות שיהיה פחד במקומות שהקב"ה יחליט. אני לא יודע. אבל חשוב לזכור שפחד הוא אחד ממכפרי העוונות הגדולים. אדם שמאוד נבהל ומפחד, באותו רגע, מתכפרים לו מלא מלא עוונות. השם רחום וחנון, אנחנו מלאים עוונות מכף רגל ועד ראש, הקב"ה נותן לנו אזעקה אחת, בום אחד, הכל מתנקה ברגע, זה כביסה עם סודה קאוסטית על המקום. הפחד הוא גם מקרב להשם מאוד מאוד.
עוד באתר:
יש שני קצוות, אנשים שמפחדים יותר מדי עד גבול הנערווים, זה לא טוב, זו שטות, ומצד שני – אנשים שלא מפחדים בכלל, זה גם לא טוב, זו טיפשות, אנשים שלא חושבים על ראש השנה, ועל הימים הגדולים, ואיזה מתנות הוא יכול לקבל, ואיזה נשיקות השם ייתן לו על הראש, אם הוא יעבוד נכון, והוא עסוק באירוח, וקניות, ומתנות לילדים, ואז פתאום מגיעה הדלקת נרות, והוא מגיע לבית הכנסת, וגם הוא לארג' גדול, אז הוא קונה פתיחת ההיכל לפרנסה 10 אלף, 15 אלף, 18 אלף, יש מקומות שקונים גם ב-200 אלף.
ראש השנה אצלו כיפי כזה, עם תפוח בדבש, והילדים עם בגדים חדשים, ומסורקים עם פפיון, ואיזה כיף, איזה תענוג. כמובן שזו לא הדרך. בכל דבר בחיים צריך איזון. איזון זה מתנה שהשם נותן לאדם שפוי. אדם שפוי יודע לאזן בין את אהבת האכילה לבין הרעבה עצמית. בכל דבר הוא יודע לאזן ולהגיע למה שהכי נכון וטוב לו. גם בפחד צריך איזון.
האזינו לדברים המלאים, מתוך התוכנית 'הפוך על הפוך' בקול חי, בהגשת הרב משה בן לולו: